זהר

יח) דכד בטש נהירו דבוצינא באת י', אתנהיר, ומההוא בטישותא, אתעבידו אינון תשע סמכין דקאמרן. ומגו נהירו דאתנהר את י', אתפשטו תלת נקודין די'. תרין לעילא, דאינון רישא. וחד לתתא, דאיהו קוצא די', כגוונא דא דקאמרן. כד אתפשטו, תרין, אתעבידו תלת. חד אתעביד תרין. ואתפשטו, ואתעביד חד היכלא. דא היכלא, לבתר דאתעביד היכלא לחד נקודה קדמאה, אתעביד בגניזו טמיר רזא דאת דא, וקיימא על חמש אחרנין.

פירוש הסולם

יח) דכד בטש נהירו וכו': ומפרש מה הם החמשה סמכין. ואומר, כי כשהאיר אור הבוצינא באות י', והוארה, שמאותו ההארה שהאיר הבוצינא, שהיא בינה דא"א, נעשו אלו ט' עמודים שאמרנו, שה"ס חב"ד חג"ת נה"י שנתפשטו מן רת"ס די', כנ"ל. ואז, מתוך ההארה שהוארה אות הי' נתפשטו ג' נקודות של הי' ב' נקודות למעלה שהם בראש הי', דהיינו קוץ העליון וגופו של יוד, ונקודה אחת למטה, שהיא קוץ התחתון של הי', כעין זה • • • כמו שאמרנו, (לעיל אות י"א) שה"ס ג' קוין ימין שמאל ואמצע. וכשנתפשטו שתי נקודות בסוד חולם ושורק, ונעשו ב' קוין, נתחבר אליהם קו האמצעי בסוד החירק, ונעשו ג', והאחד, שהוא קו האמצעי, נעשה ב', דהיינו שנחלק לחסד, שהוא ז"א, ולגבורה שהיא הנוקבא, (כנ"ל אות י"א) ונתפשטו ד' נקודות אלו, ונעשו היכל אחד. היכל הזה, אחר שנעשה היכל לנקודה הראשונה, נעשה בהעלם ובמכוסה סוד אות הזו ה', ועומדת על ה' אחרות.
ביאור הדברים. נודע, כי ה' קומות יצאו באצילות ממ"ה החדש, קומת הכתר בפרצוף עתיק, וקומת חכמה בפרצוף א"א, וקומת בינה נחלקה בין ב' פרצופין, שכו"ח שלה נעשה פרצוף או"א עלאין. ובינה ותו"מ שלה, נעשו לפרצוף ישסו"ת. וקומת תפארת יצאה בפרצוף ז"א. וקומת המלכות יצאה בפרצוף הנוקבא דז"א. והנך מוצא שקומת בינה לבדה נחלקה בין ב' פרצופין שבכל אחד עשר ספירות, והטעם מבואר (בהקסה"ז דף י"ג במראות הסולם ד"ה ונודע ע"ש). והם סוד י"ה דהויה, שאו"א עלאין ה"ס יוד, וישסו"ת ה"ס ה. ומלבד זה נחלקו גם או"א עצמם שהם היוד דהויה, לב' בחי', בעת יציאת נקודת החולם בכל המדרגות, דהיינו בעת עלית המלכות מכל מדרגה לבינה דכל מדרגה. (כנ"ל ב"א דף ד' ד"ה ביאור) שאז נפלו בינה ותו"מ של הי' למדרגה התחתונה שלה שהיא הה' דהויה. ותדע שכל בינה ותו"מ שנפלו ממדרגתם, כשהם חוזרים למדרגתם בעת נקודות השורק, אינם מתיחדים ממש למדרגה אחת עם הכתר וחכמה שנשארו במדרגה, אלא שנתקנו להיות קו שמאל, ובחינת נוקבא לכתר חכמה שנשארו במדרגה.
ומכאן יצא, שיש ב' נוקבין לבחינת י' דהויה. שה"ס או"א עלאין. א) היא הבינה ותו"מ שנפלו מן הי' בעת הקטנות וירדו לישסו"ת שהיא ה' דהויה, שבינה ותו"מ אלו ה"ס ו' ד' דמלוי היוד. נוקבא הב' היא, ישסו"ת עצמם שהם בינה ותו"מ דקומת בינה הכוללת שנתקנה למדרגה בפני עצמה, בסוד ה' דהויה. אמנם בעת קטנות אינן נחשבות לנוקבין, כי אז שתיהן הן למטה ממדרגת או"א שהם י' דהויה, אלא בעת יציאת נקודת השורק, שבינה ותו"מ דכל המדרגות חוזרות ועולות למדרגתם (כנ"ל ב"א דף ר"צ ד"ה בגין) ולוקחות עמהן גם מדרגה התחתונה שהיו בה בשעת נפילה (כנ"ל בהקסה"ז דף כ' ד"ה ואמא) נמצא שבינה ותו"מ של הי' חזרו ועלו לי' ונעשו לה לנוקבא. בסוד ו ד דמילוי יוד. ובינה ותו"מ אלו העלו עמהן גם ה' דהויה, אל הי' מחמת שהיו מלובשות בהן בשעת הנפילה, ונתקנה גם ה' דהויה להיות לנוקבא אל הי' דהיינו לקו שמאל שלה. הרי שיש לה אל הי' ב' נוקבין. א) הו"ד דמלוי י', והיא נחשבת לחגית אל הי'. ב) היא ה' דהויה והיא נחשבת לנה"י אל הי'.
וזה אמרו, (באות ט"ז), דנפקין מרזא דבוצינא, כי כל מדרגה מקבלת הארתה מבחינה שכנגדה בעליון וכיון שי"ה דהויה הם שניהם קומת בינה, ע"כ הם מקבלים מא"א שהוא קומת חכמה, אבל רק מבחינה שכנגדה, שהיא בינה שבא"א, והיא הנקראת בוצינא. כד אתכנש לאסתלקא לעילא מרזא דמשחתא, כי מטרם שהבינה דא"א חזרה ועלתה לראש א"א, היו כל המדרגות בבחינת קטנות כנ"ל, ובינה ותו"מ די' שה"ס ו"ד דמילוי יוד. ובינה ותו"מ דקומת בינה שה"ס ה' דהויה, שתיהן עוד לא היו במדרגות הי' שיהיו נחשבות לב' נוקבין די', אלא שהיו בנפילה מחוץ למדרגת הי'. אלא אחר שבינה דא"א חזרה ועלתה לראש דא"א למעלה מן המסך אז גם בינה ותו"מ די' עלתה למדרגת הי' ונעשה לבחינת נוקבא שלה שה"ס ה' בצורת ו"ד דמילוי יוד.
וז"ש, דכד בטש נהירו דבוצינא באות י' וכו' אתעבידו אינון תשע סמכין דקאמרן, כי הי' קבלה מן הבוצינא, כל ג' בחינות חולם שורק חירק, שה"ס ג' קוין, שהם בחינת ראש תוך וסוף של הי', וכל אחד מהם כלול משלשתם, וע"כ יש ג' קוין בראש שהם חב"ד, וג' קוין בתוך שהם חג"ת, וג' קוין בסוף, שהם נה"י. אבל הה' שה"ס בינה ותו"מ די' שנפלו ממנה בעת הארת נקודת החולם, דהיינו בקטנות כנ"ל, הנה היא לא התחילה להאיר להיות בחינת נוקבא אל הי' ולקבל ממנה, רק אחר שהבוצינא אתכנש לאסתלקא לעילא מרזא דמשחתא כנ"ל שאז היא הארת השורק, שהיא רק בחינת התוך של הי', וחג"ת שלה. ע"כ אינה מקבלת רק הארת ג' הקוין מחג"ת די'. וזה אמרו ומגו נהירו דאתנהר את י', דהיינו מחלק של הארת הי', אתפשטו ג' נקודין די' וכו' דהיינו בחלק של הארת התוך די' שנחלק על ג' קוין, שהם ד' כי תרין, אתעבידו תלת, וחד אתעביד תרין, כמ"ש לעיל, אז, ואתעביד חד היכלא, שנתקנה להיות היכל אל הי', שנתקנה להיות נוקבא אל הי'. כי הנוקבא נקראת היכל. אבל מבחינת ג' קוין דראש הי' אינה מקבלת, כי הארתה מתחלת מן התוך די' כמבואר.
וזה אמרו. דא היכלא, לבתר דאתעביד היכלא לחד נקודה קדמאה, דהיינו אחר שקיבלה מן הארת השורק, ועלתה ממקום נפילתה ונעשתה נוקבא לנקודה קדמאה שהיא י', אתעביד בגניזו טמיר רזא דאת דא, שבגניזו ובסתר נעשית אות ה' זו, שה"ס ו"ד דמילוי י', שנעשתה נוקבא אליה, דהיינו שהיא גונזת ומעלמת החכמה ונתתקנת בבחינת לא אתידע שה"ס אמא עלאה. וקיימא על חמש אחרנין, שהיא עומדת על ה' אחרת, שה"ס ה' דהויה, שה"ס בינה ותו"מ דבינה הכוללת דאצילות, הנקראת ישסו"ת, שבה מתחיל להתגלות הארת החכמה. והיא מלבשת על הסוף של הי', דהיינו על נה"י שלה. באפן, שהי' יש לה כל ראש תוך וסוף שבכל אחד ג' מדרגות, וד"ו דמילוי יוד, שהיא בינה ותו"מ די' עצמה, נעשתה ה' ומלבשת על חג"ת דיוד, ושנים אלו נקראים אבא ואמא עלאין. וה' דהויה, שה"ס ישסו"ת, מלבשת על נה"י של הי'. וע"כ בב' ההין אלו, אין בכל אחת רק ארבע נקודות ולא כל הט' כמו הי', כי לכל אחת יש לה רק בחינה אחת מן הי', לזו תוך, ולזו סוף.