פירוש הסולם
יח)
שארי תניינות ובכי, עד דקלא נפיק ומתאחד בההוא קלא וסליק לעילא: המשיח חוזר לבכות פעם ב', עד שיוצא הקול ונתאחד בקולו של משיח, ועולה קולו למעלה. פירוש, כי קול בכית המשיח בן יוסף הוא קול המלכות שלמטה מחזה, כנ"ל. וע"כ יש אחיזה לדינין בקולו, ואינו ראוי לעלות למ"ן, עד שיורד מלמעלה קולה של הבינה המתייחד עם קולו של משיח, ואז עולה קולו של משיח למעלה בסוד הזווג דקול ודבור. וענין זה כבר נתבאר באורך לעיל
(בהקדמת הזהר דף קס"ז ד"ה תו מן המדבר) ואין להאריך כאן.
ואשתהי תמן עד ריש ירחא, , והוא מתעכב שם עד ראש חדש. כלומר שעולה ונכלל בהזווג של קול ודבור שהם ז"א ונוקביה שבהיכל הבינה, ומתעכב שם בסוד מ"ן עד שנמשכים שם המוחין ד
ראש, אל הנוקבא הנקראת
חודש, והנוקבא מתוקנת בזה, והיא נקראת
ראש חודש. וכד נחית נחתין עמיה כמה נהורין וזיוין, מנהרין לכל אנון היכלין, וכשיורד, מהבינה, יורדים עמו כמה אורות ומיני זיו המאירים לכל אלו ההיכלות,
ואסוותא ונהורא לכל אנון קטולין ובני מרעין ומכאובין דסבילו עמיה דמשיח, ורפואה ומאור לכל אלו הרוגים שעל ידי אומות העולם, ובעלי מחלות ומכאובים הסובלים עם המשיח, בכדי להמשיך הגאולה.
