תוכן

יח. כי החכמה שבמציאות נחלקת לשנים, פנימיות וחיצוניות, דהיינו חכמה המיוחסת להבורא ית' נקרא פנימיות, וחכמה המיוחסת להבריות הגשמיות השפלות נקרא חיצוניות החכמה, שהם ז' חכמות החיצוניות שנקראים שבע הנערות המשמשות להמלכה הקדושה. וארורים המה השקצים הרמשים שרומסים על ראש הקדושה בלי חמלה, וממליכים השפחה בפני הגבירה, ואומרים שרק להשפחה החצונה הגשמית יש חכמה ועמקות, ולגבירה אין כל, והיא דלה וריקה, אין בה אלא פטפוטי דברים באמונה לבד, הוי ואבוי לשפחה כי תירש גבירתה (ע"פ משלי ל, כג).
והנה חז"ל אמרו (סנהדרין קא, א): התורה חוגרת שק ואמרו בניך עשאני שיר בבתי משקאות וכו', ומה הי' אמרו חז"ל אם היו רואים הדור הזה, היינו מרבית אנשים החוטאים הנ"ל, אשר אפילו בבחינת שיר בבתי משקאות גם כן אינם עושים, אלא לפטפוטי דברים המבהילים לכל שומע, וגם מבקשים שכר כפנחס באמרם שעוסקים באמונה שלימה. ועליהם כתוב (ישעיה כט, יג), "יען העם ניגש אלי, בפיו ובשפתיו כבדוני, ועשו אותי מצוות אנשים מלומדה", ודבר שפתים אך למחסור שהוא בחינת קיצוץ בנטיעות, כמו שכתוב בזוהר דנטלין מלכות בלחודוי.
פירוש, דהאילן הקדוש כולל שבעים ענפין, ושיקוי דאילנא הוא סוד ג"ר שבפנימיות השבעין ענפין, וכל הט' ראשונות משפיעין לענף המלכות, אשר המלכות לית לה מגרמה ולא מידי זולת ממה שמקבלת מט' ספירות העליונים. והמה הכופרים בפנימיות חכמת התורה, אלא שנוטלים את הנגלה לבד, ואומרים שאין כאן יותר מהנגלה, המה קוצצים בשרשם עצמם את ענף המלכות מאילן דקדושה, דאם כן אורייתא אתי לאחזאה סיפורין ודברי הימים, הרי נמצא כל אלו גם בספרי כל אומיא, כמו שכתוב בזוהר.
והמה עושין פירוד בשרשם עצמם בין אורייתא וקוב"ה וישראל דחד הוא, כנ"ל. אשר נעשה משום זה מחיצה של ברזל חדשה ביננו לבין אבינו שבשמים. ואפי' הרוצה לתקן את מעשיו שיהי' באמת לנחת רוח ליוצרו, המחיצה של שטות החצונים הנ"ל המה מפסיקים על המאור שבה ואינו יכול לחזור למוטב.