תוכן

יח) ענין שאול ודוד: תמצא כמה גדולי עולם, שעם היותם בתכלית השלמות והחסידות, לא נזכר מחסידותם ופרישותם. ויש אחרים שנזכר מעשיהם ופרישותם וחסידותם, כמו דהע"ה שנזכר בפסוק, גם בדרז"ל. ולא כן שאול, עם היותו בן שנה במלכו כמו שארז"ל, עכ"ז לא נזכר מעלתו בפירוש בפסוק. והסיבה לזה הוא כי דוד מעלמא דאתגליא, מיסוד דנוקבא, נקודת ירושלים, לכן נתגלה מעשיו. אבל שאול היה מנקודת ציון המכוסה ומוצנע בפנים, והוא יסוד אמא, הנקרא עלמא דדכורא. לכן קרא לדוד בני, והיה חמיו. ולכן היה צנוע, כמארז"ל בפסוק והוא נחבא אל הכלים. ודע, כי כלים נאמר על נ"ה, ונקודת ציון יסוד מוצנעת בתוכם. וכן ארז"ל, אלו הכלים אורים ותומים, שהם נ"ה, ושאול היה בו רוח הקדש ולא נבואה, רק כשמשחהו למלך, נאמר הגם שאול בנביאים, כי אחר שהוא מנקודת ציון מיסוד, אין לו אלא רוח הקודש, לכן תמהו, כי הנבואה מנ"ה. ודוד לקח מצודת ציון, שתקרא גם היא עיר דוד. וע"ז נקרא מצודת ציון היא עיר דוד, ויקרא לה עיר דוד.