תוכן
יח)
וטעם למה אנו מסירים ד' אותיות אלו ולא אחרות, וגם איך אלו הם ר"ך ורחמים יותר מן האחרות. הענין הוא זה, כי הנה כ"ב אותיות, נמשכות מן חמש מוצאות הפה כנודע, והנה הם נוצרים, מן חיבור החיך והגרון, שהם בחי' חו"ב. והנה אותיות גיכ"ק, הם אותיות החיך, שהם חכמה, ומשם נתפשטו כל שאר האותיות, וניתנו בגרון, שהוא בינה. ולפי שחכמה הוא רחמים גמורים, אין להכניס אותיותיה שהם גיכ"ק במנין, לפי שיתבטלו הדינין לגמרי, ואין כונתינו לבטלם, אלא להמתיקם ולבסמם בלבד. ואמנם ענין אותיות צפ"ך, אם תחבר עמהם הויה אחת פשוטה, העולה בגימ' כ"ו, יהיה הכל רי"ו אחד, באות ה' של אתה.
