תוכן

יח) שם בדף ל"ה ע"ב שורה ה', וז"ל, תנן הנטיעות כקרני חגבים הוו, ונהורא דילהון דקיק, ולא הוו נהירין, כיון דאתנטעו ואתתקנו, אתרביאו בנהורא, ואקרון ארזי לבנון כו'. כבר הודעתיך ענין ז"א, כי ג' בחינות היו לו: האחד, בהיותו בתוך הבינה, והוא הנקרא זמן עיבור הראשון. והשני הוא, אחר שנולד ויצא לחוץ, ואז נקרא זמן היניקה. והשלישי הוא בעת הגדלת המוחין אשר לו, ואז הוא זמן העיבור השני, וזהו סוד הנטיעות הנזכר, שהוא ז"א הנרמז באות וא"ו של ההוי"ה, שהיא צורת נטיעה אחת, אשר נוטע בתוך מעי אמו. ואח"כ הגדילו ו' קצוותיו, (ע"ב) ודרוש זה נתבאר אצלי בסוד התפלין, בענין כ"א אזכרות שיש בד' פרשיותיהם יע"ש.