תוכן

יח) שם בתיקון כ"א בדף נ"א ע"ב, וז"ל, בההוא זמנא דיתמחון חייביא מעלמא, סלקא צלותא בנגונא בד' מינין, דאינון: שיר פשוט, ודא י'. שיר כפול, ודא י"ה. שיר משולש, ודא יה"ו. שיר מרובע, ודא יהו"ה כו'. והענין הוא, כי הנה י' של ההוי"ה, היא כתר, י"ה, הם חכמה ובינה. כי בג' הראשונות לא יש ו'. יה"ו, הוא בג' אמצעיות, כי שם סוד ו', שהוא ז"א. יהו"ה הוא בד' אחרונות, שהם נהי"ם, ואז נגלית ה' אחרונה, שהיא מלכות, העומדת אחורי נה"י, ולכן נזכר המרובע, אחר הפשוט והכפול והמשולש, בשביל ה' אחרונה, אשר ג' אותיות יה"ו, שהם נה"י, הם המוחין שלה, ושם הוא מקום שלה. והנה כאשר אלו האותיות הנזכרים העולים ע"ב, כאשר תמלאם במלוי אלפין, יעלו בגימטריא ק"ל. ונחלקים לשנים, כי כשתמלא השלושה אותיות יה"ו, כזה: י', י"ה, יה"ו, במילוי אלפין, יהיו בגימטריא פ"ה. וכשתוסיף המרובע, שהוא יהו"ה במילוי אלפין, יעלה הכל ק"ל. וזהו סוד הפה הנזכר, כי תחילה בשם ההויה, אינו מתגלה בז"א, רק ד' פרצופין לבד. וא"א נרמז בקוצו של יו"ד. וכשאנו מזכירין בפה, אות י', הרי הכתר. וכן כשאנו מזכירין בפה, אותיות י"ה, הם חכמה ובינה הנעלמים שנתגלו, וכן יה"ו הם חג"ת שנתגלו בפה, כי עד כאן הוא בגימטריא פ"ה.