זהר

יח) ואתוון אחרנין משכן לון ישראל מעילא לגבי אתר דא : אלה אזכרה, אדכרנא בפומאי, ושפיכנא דמעאי ברעות נפשי, בגין לאמשכא אתוון אלין, וכדין אדדם מעילא עד בית אלהים, למהוי אלהים כגוונא דיליה. ובמאי בקול רנה ותודה המון חוגג. א"ר אלעזר, שתיקא דילי בנה מקדשא לעילא, ובנה מקדשא לתתא. ובודאי מלה בסלע, משתוקא בתרין. מלה בסלע, מה דאמרנא ואתערנא ביה, משתוקא בשתים מה דשתיקנא, דאברו ואיבנו תרין עלמין כחדא.

פירוש הסולם

יח) ואתוון אחרנין וכו' : והאותיות האחרות, דהיינו אל"ה, ממשיכות להם ישראל מלמעלה, מן הבינה. אל מקום זה, דהיינו אל המלכות הנקראת עתה בשם מ"י כמו הבינה. ​אל"ה אזכרה. פירושו, הנני מזכיר אותיות אל"ה בפי, ואני שופך דמעות ברצון נפשי, כדי להמשיך אותיות אלו אל"ה, מן הבינה. ואז אדדם מלמעלה מבינה, עד בית אלקים, שהוא המלכות. כדי שהמלכות תהיה נקראת אלקים כעין הבינה שנקראת אלקים. ובמה אמשיך אותן. היינו, בקול רנה ותודה המון חוגג. א"ר אלעזר, השתיקה שלי בנתה את המקדש של מעלה שהוא בינה, ואת המקדש של מטה, שהוא מלכות. ובודאי, הוא כמו שאנשים אומרים, מלה בסלע, והשתיקה בשנים. מלה בסלע, היינו הפירוש שאמרתי והעירותי עליו. שתיקה בשנים, היינו השתיקה ששתקתי, ששוה פי שנים, כי נבראו ונבנו ב' עולמות ביחד, שהם בינה ומלכות. כי אם לא עמדתי מלדבר (כנ"ל אות י"א) לא השגתי היחוד של ב' עולמות אלו.
פירוש, אחר דנפקת ה' ממ"ה ואעילת י' אל המ' ונק' מ"י אז ממשיכים לה ישראל ע"י עלית מ"ן אותיות אחרות אל"ה, לגבי אתר דא, דהיינו מ"י, והנוקבא סלקא בשמא אלהים. וענין המשכה זו כבר נתבאר לעיל. דאל"ה דעליון נופלות לתחתון בעת קטנות, וע"כ הן נמשכות לתחתון בעת הגדלות, כי בעת שהבינה ותו"מ דעליון, שהם אתוון אל"ה, חוזרים לראש דעליון, הם לוקחים עמהם גם התחתון, והתחתון קונה את אתוון אל"ה ואת המוחין שבהם, מחמת היותו עמהם יחד בראש דעליון. כי התחתון העולה לעליון נעשה כמוהו. (כנ"ל אות י"ז ד"ה וז"ש ואמא). וז"ש, ואתוון אחרנין וכו' אל"ה אזכרה וכו' בגין לאמשכא אתוון, ה"ס העלאת מ"ן דישראל מעלין מ"ן כדי להמשיך המוחין דגדלות ע"י המשכת אותיות אל"ה דאמא עילאה אל הנוקבא. וז"ש אל"ה אזכרה, היינו להמשיך אותם, לכן אדכרנא בפומאי ושפיכנא דמעאי ברעות נפשי, היינו התפלה בשערי דמעות שאינן חוזרות ריקם, וכדין היינו אחר שהעלה המ"ן אדדם מעילא אמשיך לאותיות אל"ה מעילא, מאו"א, עד בית אלהים היינו עד הנוקבא שנק' בית אלהי"ם, ואחר המשכת האותיות אל"ה היא נקראת בעצמה אלהים. וז"ש למהוי אלקים כגוונא דיליה, דהיינו כמו אמא.
וז"ש, מלה בסלע משתוקא בתרין, כי מאמר דר' אלעזר העלה את הנוקבא עד התבונה שהיא למטה מחזה דא"א, שאז עוד נק' קיימא לשאלה, כנ"ל, ונק' סלע. וז"ש מלה בסלע. אבל במה דשתיק ר"א ונתן מקום לר"ש שיגלה המוחין דחיה, שהיא ע"י עלית הנוקבא לאמא עילאה, הרי נבנו תרין עלמין כהדא. כי עלמא תתאה שהיא הנוקבא נעשית אחד עם עלמא עילאה, וז"ש משתוקא בתרין, דאברו ואבנו תרין עלמין כחדא. כי הנוקבא עלתה לאמא ונעשית דכר כמו אמא עלאה.