זהר

יח) א"ל ממרא, דכרת יומא דרמו לך כשדאי באתון דנורא. וההוא כפנא דעבר על עלמא, דכתיב ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה. ואינון מלכין דרדפו בתריהון, ומחית יתהון, וקב"ה שזבינך מכלא, ולא יכיל בר נש למעבד לך ביש. קום עביד פקודא דמרך. א"ל קב"ה: ממרא. אנת יהבת ליה עיטא למגזר, חייך, לית אנא מתגלי עליה אלא בפלטרין דילך. הה"ד באלוני ממרא. (ע"כ).

פירוש הסולם

יח) א"ל ממרא דכרת וכו': אמר לו ממרא, זכור את היום שהשליכו הכשדים אותך בכבשן האש. ואותו הרעב שעבר על העולם, שכתוב, ​ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה. ואת אלו המלכים שרדפו אנשיך אחריהם והכית אותם. והקב"ה הצילך מכולם ואיש לא יכול לעשות לך רעה. קום עשה מצות רבונך. אמר לו הקב"ה לממרא. ממרא, אתה נתת לו עצה על המילה, חייך, איני מתגלה עליו אלא בהיכל שלך. וזהו שכתוב ​באלוני ממרא.