זהר

יח) פתח ההוא יודאי ואמר, ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון. ויקח לו לגרמיה, ולתקוניה. מקל לבנה, דא רזא דוא"ו דשמא קדישא, דאקרי תפארת. דאיהו אחיד בה. ואיהו כגוונא דמקל. לבנה, בן להאי עילאה סתימאה. לח, מסטרא דמיא דאקרון חסד. ולוז, מסטרא דאש דאיקרי גבורה. וערמון, מסטרא דגרמיה וחולקיה. כללא דכל גוונין. דהא יעקב חכימא הוה בערמימותא.

פירוש הסולם

יח) פתח ההוא יודאי וכו': פתח אותו היהודי. ואמר, ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון. ויקח לו, היינו לעצמו ולתקונו, מקל לבנה, זה סוד הו' של השם הקדוש, שנקרא תפארת, שיעקב אחוז בה, והוא כעין המקל. כי צורתה של הו' היא כמו מקל. לבנה, שהוא בן לעליונה הסתומה, שהיא בינה, הנקראת לבנה. לח, מצד המים שנקראים חסד. ולוז, מצד האש שנקרא גבורה. כי לוז הוא מלשון נלוז (משלי ג' ל"ב) שפירושו סטיה מדרך הישר, המורה על אש הדינים שבשמאל. וערמון הוא מצד עצמו וחלקו, דהיינו תפארת, הכולל כל הגוונים, וכן ערמון כולל כל הצבעים. ועוד שערמון הוא לשון ערמה, וע"כ רומז על יעקב, כי יעקב חכם היה בערמה.