זהר

יח) אלא, תלת דרגין דרחמי אדכר דוד הכא. אם עונות תשמר יה, אם חובין סגיאו, עד דסלקין לעילא לגבי אבא ואמא, הא אדני דאיהו רחמי. ואי שמא דא, אע"ג דאיהו רחמי, יתער בדינא וכל דרגין אסתימו בדינא, דרגא חדא אית דנהדר לגביה, דכל אסוותין מניה נפקין, איהו יחוס עלן, ומאן איהו, מי. מ"י יעמוד ודאי. מ"י ירפא לך. וע"ד יה אדני אי אלין שמהן יסתמון מנן, מ"י יעמוד, דכל ארחין דתיובתא פתיחן מניה.

פירוש הסולם

יח) אלא תלת דרגין וכו': ומשיב, אלא ג' מדרגות של רחמים הזכיר דוד כאן, שהם, יה אדני מי. אם ​עונות תשמר יה שהוא או"א הנקראים י"ה. שפירושו, אם העונות רבים כל כך עד שעלו למעלה אל או"א, הרי אדני שהוא רחמים. ואם השם הזה אדני אע"פ שהוא רחמים יתעורר בדין, וכל המדרגות תסתומנה בדין. מדרגה אחת יש שנחזור אליה, שכל הרפואות יוצאות ממנה, הוא ירחם עלינו. ומי הוא. הוא מ"י, שהוא בינה, מי יעמוד לנו, ודאי. כמ"ש מ"י ירפא לך. וע"כ יה אדני, אם אלו ב' שמות יהיו נסתמים ממנו, מ"י יעמוד, שכל הדרכים של תשובה פתוחים ממנו.
פירוש. או"א עלאין שהם י"ה, הם רחמים גמורים, והחסדים הנמשכים מהם הם יותר חשובים מחכמה, שה"ס אוירא דכיא. וזה דוקא להם עצמם שהם בסוד כי חפץ חסד הוא, ואין צריכים חכמה, אבל התחתונים הצריכים חכמה, אם אינם נשלמים מקודם בחכמה, נעשו בהם החסדים שמקבלים מאו"א, לבחינת ו"ק בלי ראש. וע"כ אם התחתונים פוגמים במעשיהם המגיעים עד זו"ן, פוגמים המוחין דהארת החכמה, אז אפילו החסדים דאו"א שמקבלים נעשים סתומים בבחינת ו"ק בלי ראש. וז"ש אם חובין סגיאו עד דסלקין לעילא לגבי או"א, דהיינו שפוגמים בחסדים שמקבלים מאו"א הנקראים י"ה, לעשותם ו"ק בלי ראש, אבל באו"א עצמם אין פגם התחתונים מגיע להם כלל ואע"פ שחוטאים, נמשכים להם תמיד החסדים דאו"א שהם רחמים גמורים. והעצה לזה הוא לשוב בתשובה, ולעורר השם אדנ"י, שה"ס חכמה תתאה, ויחזרו וימשיכו הארת חכמה מהשם אדני. וז"ש, הא אדני, דאיהו רחמי, שאם ימשיכו הארת החכמה מאדני, אז חוזרים החסדים דאו"א לבחינת ג"ר. אמנם אם פגמם גדול כך שלא יוכלו לעורר עוד השם אדני, כי חטאם גרם לגילוי מנעולא, שה"ס מלכות דמדת הדין, שאז אינה יכולה לקבל שום אור, בסוד לא זכי הא רע (כנ"ל ויצא י"ג ד"ה סתרא ע"ש) וז"ש, ואי שמא דא אע"ג דאיהו רחמי, דהיינו כל זמן שאינם פוגמים בה, שאז נגנז מדת הדין שבה וגלוי רק מדת הרחמים שבה, בסוד זכי הא טוב (כנ"ל בהקדמת ספר הזהר דף קכ"ד אות קכ"ג ע"ש) אבל אם פגמו בה, יתער בדינא, דהיינו שתתגלה בה המלכות דמדת הדין, שאז וכל דרגין אסתימו בדינא, כי בגילוי הנקודה דמדת הדין, נסתמים בה כל המדרגות ואינן ראויות לקבל שום אור. (כמ"ש שם). העצה לזה הוא. לחזור בתשובה ולעורר מ"ן עד שתעלה המלכות דמדת הדין ותתמתק בבינה, ותחזור שם למדת הרחמים. וז"ש דרגא חדא אית וכו' דכל אסוותין מניה נפקין, וכו' ​מ"י, ירפא לך. כי ע"י העלאת המלכות לבינה שוב מתתקנת המלכות במדת הרחמים ומדת הדין נגנזת, שזה נבחן כמו רפואה, שנתרפאה מגילוי הנקודה דמדת הדין, וחזרה למדת הרחמים ונעשית שוב ראויה לקבל כל האורות. וכ"ז ע"י הבינה שנקראת מ"י, שז"ס מ"י ירפא לך. ואז תשפיע לו המלכות שוב המוחין דהארת החכמה, ואז יתתקנו שוב החסדים הגדולים דאו"א להיות בו בבחינת ג"ר, וזה שיעור הכתוב, אם עונות תשמר י"ה, שהעונות עלו אל השם י"ה, שפירושו, שהחסדים שמקבלים מי"ה נעשים לו"ק בלי ראש. אז מעוררים השם אדני שישלים אותו עם מוחין דהארת חכמה. ואם הפך בעוונתיו, את השם אדני למדת הדין, דהיינו שע"י עונותיו נגלה המלכות דמדת הדין, אז מ"י יעמוד, דהיינו שיעלה מ"ן ויעלה המלכות אל הבינה ותחזור שם למדת הרחמים, ותשפיע לו המוחין דהארת החכמה, וישלימו החסדים דאו"א לג"ר.