זהר

יח) והאי פיוסא לגבי ו׳ דאיהו מפתחא דסתים לה ובגין דא פתחי לי ביומא קדמאה. למאן. לאת י׳ דאיהי נקודה דקמץ, כד אתפתחת אתפתחת בפתח דאיהו ו'. כד סתים סתים בקמ"ץ ואיהי י״ו, טפה וזרע דאתמשך מניה.

פירוש מעלות הסולם

יח) והאי פיוסא לגבי וכו׳: ופיוס זה שייך אל הו' היינו ז״א. שהוא המפתח הסותם אותה, כל ששת ימות השבוע, (כנ״ל אות י״א) בסוד אתא מפתחא דכליל בשית ומכסיא פתחהא (ספרא דצניעותא אות י״א) ומשום זה, כשהוא מאיר אליה בהארת חכמה, דהיינו ביום השבת, אז כל ששת הימים שהם חג״ת נה"י דז״א, מאירים בה בהארת ג״ר. ואומר לה פתחי לי ביום הראשון שהוא חסד, שואל, למי, כלומר איזו נקודת הארה נפתחת. ומשיב, לאות י׳ שהיא נקודת הקמץ, (עי׳ לעיל בהקדמה אות פ״ו ואות קנ״ז) שנקודת הקמץ היא בהתנגדות להתלבשות האורות בכלים, וכשנפתחת, נפתחת בנקודת פתח, שהיא ו' כשהיא סתומה, היא סתומה בנקודת קמץ, והיא היינו נקודת קמץ, היא בצורת י׳ מלמטה ו׳ שוכבת מלמעלה ברוחב על הנקודה. והיינו טפה שהיא הנקודה. וזרע הנמשך ממנה, היינו צורת הו'.
פירוש, סוד קמץ הוא רקיע וניצוץ, אשר מב' בחינות אלו נצטרפו כל התמונות של הנקודות, וזה נתבאר לעיל בהקדמה (אות קנ״ז) ותוכן הדברים שכל בחינות הנקודות שורשן והתחלתן, ה״ס השתוף של מדת הרחמים בדין. שמדת הרחמים נקראת בשם רקיע, או ו', או פתח. ומדת הדין נקראת בשם ניצוץ, או י', או נקודה. והנה בתחלת השתוף היתה הנקודה של מדת הרחמים גנוזה, והנקודה של מדת הדין מגולה, וכל מי שמגולה הוא השולט. ולכן קמץ פירושו קמיצה של האורות שזה מורה על בחינת כתר, דהיינו עשר הספירות של ראש המדרגה, שבהיות שם המסך בבחינת זווג דהכאה שהוא בבחינת התנגדות להתלבשות האורות בתוך הכלים שהם עשר הספירות שבגוף. והיפך הוא בחינת הפתח, כי הוא מורה על בחינת התלבשות האורות בתוך הכלים, דהיינו לאחר הזווג שנעשה במלכות דראש, שבכח אור החוזר העולה מזווג דהכאה, מתפשטת המלכות ממעלה למטה לעשר ספירות דגוף, ואז נפתחו האורות ומאירים בתוך הכלים.
וכל המדובר הוא מבחינת אור החכמה, שקמיצתו של המסך ודחיתו לאור העליון, אינו נוהג אלא באור החכמה, כי על אור החסדים לא היה שום צמצום, ובששת ימי השבוע, ששער החצר הפנימית, שהוא מקום השפעת אור החכמה הוא סגור, ולכן אינם מאירים רק הארת חסדים, בסוד הקמץ המורה קמיצת הארת חכמה מן התחתונים כמו שכתוב בע"ח (שער מטי ולא מטי פ״ב) שבעת שהאור מטי בכתר שה״ס הארת הקמץ, אז מטי בגבורה נצח יסוד, ולא מטי בחכמה בינה חסד תפארת הוד מלכות, ואין בקומת המדרגה רק הארת ו"ק. (עי׳ לעיל בהקדמה אות קס״ה).
וזה אמרו, ובגין דא פתחי לי היינו שמתחיל הארת הפתח בסוד פתח דבריך יאיר ביומא קדמאה היינו ספירת חסד שהיא כתר של הגוף כנודע שחג״ת דגוף הם בבחינת כח״ב, ומבואר למאן, מי היא הבחינה שצריכים לפתוח אותה, ואומר לאת י׳ דאיהי נקודה דקמץ שהוא ההתנגדות להתלבשות האורות בתוך כלים דגוף כנ״ל, כד אתפתחת אתפתחת בפתח דאיהו ו', וכו׳, היינו במדת הרחמים, והנקודה דמדת הדין נגנזת, כי בביאת המוחין מעליון לתחתון המה מתהפכים, שמה שהוא חיצוניות ומגולה אצל המדרגה העליונה, נעשה לטמיר וגנוז בהמדרגה התחתונה, כן כתוב בע״ח במוחין דאו"א, וזה נוהג בכל פרט שבכל המדרגות. טפה וזרע דאתמשך מניה, כי אותן ע״ס דראש, העולות ממטה למעלה בסוד אור חוזר בהתנגדות להתלבשות, נבחנות לבחינת הלבשה בכח ולא בפועל, וזוהי טפה. ומטעם שסופו של המסך והמלכות של ראש, להתפשט לע״ס ממעלה למטה, ולבוא להלבשת ע״ס שבראש בפועל גמור. (עי׳ הסתכלות פנימית בתלמוד ע״ס חלק ח׳ אות ז׳) וזהו זרע דאתמשך מניה, כי אין בעשר ספירות דתוך, רק מה שמקבל מע״ס דראש.