זהר

יז) משמע דכתיב אשר אתה מראה, אתה, רזא דאספקלריא דלא נהרא, דאחזי ליה בגויה כל אינון דיוקנין. והוה חמי לון משה כל מלה ומלה על תקוניה, כמה דחמי גו עששיתא, וגו חיזו דאחזי כל דיוקנין. וכד אסתכל בהו משה, אתקשי קמיה, אמר ליה קב"ה, משה, את בסימניך, ואני בסימני כדין אתיישב משה בכל עבידתא.

פירוש הסולם

יז) משמע, דכתיב וכו': זה משמע. שכתוב, אשר אתה מראה, אתה הוא סוד המראה שאינה מאירה, שהיא המלכות, שהיא הראה לו בתוכה כל אלו הצורות. והיה רואה אותם משה כל דבר ודבר על תקונו, כמי שרואה בתוך מנורה של זכוכית, ובתוך מראה, המראה כל הצורות וכאשר הסתכל בהן משה היה מתקשה בהן, כי שם בתוך המלכות עמד כל דבר ודבר בצורתו הרוחנית, אלא שכל צורה היתה משוית צורתה לצורה הדמיונית שבעולם הזה במשכן, ונמצא שבכל דבר היו נראות שתי צורות, הרוחנית והדמיונית, (כנ"ל אות ט"ו) וע"כ נתקשה משה בהן, שלא היה יודע איזה מהן לתפוש. אמר לו הקב"ה אתה בסימניך, ואני בסימני. שמשה יתפוש הסימנים הדמיונים שבכל דבר, והקב"ה תופש סימנים הרוחנים של כל דבר, ואז ישרה צורה הרוחנית על צורה הדמיונית. אז נתישב משה בכל העבודה של המשכן.