זהר

יז) ובגין כך, מה רב טובך, דא איהו יסודא דעלמא, דאקרי רב טוב. כד"א ורב טוב לבית ישראל בגין דהאי איהו רב טוב. אור קדמאה, אקרי טוב סתם, והכא כלילן דכר ונוקבא כחדא. אשר צפנת, דהאי אתגניז, כגוונא דאור קדמאה, דאתגניז ואתטמר. פעלת: דהכא איהו אומנותא דכלא, אומנותא דכל עלמא, אומנותא דנשמתין ורוחין.

פירוש הסולם

יז) ובגין כך מה וכו': ומשום זה כתוב, מה רב טובך. אשר מ"ה היא המלכות, רב טובך, הוא יסוד העולם, דהיינו יסוד דז"א, והוא נקרא רב טוב, כמש"א, ורב טוב לבית ישראל. כי אור הראשון הכלול ביסוד, נקרא טוב סתם. וכאן כלולים זכר ונקבה, שגם הנקבה הנקראת מה, על שם שבה נגלה החכמה, גם היא כלולה כאן, שנאמר, מ"ה רב טובך וע"כ כתוב רב, כי רב, יורה על הארת החכמה. אשר צפנת, כי אור הזה נגנז, כמו שאור הראשון נגנז ונשמר לצדיקים, פעלת, היינו, כי כאן, במלכות, הנקראת מ"ה על שם התכללות הבינה בה, הוא אומנות הכל, אומנות של כל העולם, אומנות של נשמות ורוחות. כי אם לא היתה אומנות הזה של התכללות הבינה במלכות, לא היו יוצאים שום מוחין בזו"ן וג' עולמות בי"ע (כנ"ל בראשית א' דף ז' ד"ה וכבר).