תוכן

יז. ולפיכך מתחייב הלומד בטרם הלימוד, להתחזק באמונת השי"ת ובהשגחתו בשכר ועונש, כמו שאמרו חז"ל (אבות ב, טז), "נאמן בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך", ויכוון את היגיעה שלו שיהיה לשם מצות התורה, ובדרך הזה יזכה ליהנות מהמאור שבה, שגם אמונתו תתחזק ותתגדל בסגולת המאור הזה, כמו שכתוב "רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך" (משלי ג, ח). ואז יהיה נכון לבו בטוח, כי מתוך שלא לשמה יבא לשמה.
באופן, אפילו מי שיודע בעצמו שעדיין לא זכה ח"ו לאמונה, יש לו תקוה גם כן על ידי עסק התורה, כי אם ישים לבו ודעתו לזכות על ידה לאמונת השי"ת, כבר אין לך מצוה גדולה מזו, כמו שאמרו חז"ל, "בא חבקוק והעמידן על אחת, צדיק באמונתו יחיה" (מכות כד, א).
ולא עוד אלא שאין לו עצה אחרת מזו, כמו שאיתא (במסכת בבא בתרא דף טז, א) "אמר רבא, ביקש איוב לפטור את כל העולם כולו מן הדין, אמר לפניו, רבונו של עולם, וכו' בראת צדיקים בראת רשעים מי מעכב על ידך". ופירש רש"י שם: בראת צדיקים על ידי יצר טוב, בראת רשעים על ידי יצר הרע, לפיכך אין ניצול מידך, כי מי יעכב, אנוסין הן החוטאין.
"ומאי אהדרו ליה חבריה דאיוב, 'אף אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני אל' (איוב טו, ד), ברא הקב"ה יצר הרע, ברא לו תורה תבלין". ופירש רש"י שם: ברא לו תורה שהם תבלין, שהיא מבטלת את "הרהורי עבירה", כדאמר בעלמא (בקידושין ל, ב), אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נימוח וכו', הלכך לאו אנוסין ננהו, שהרי יכולין להציל עצמן, עיין שם ודו"ק.