תוכן

יז) ודע, כי בליל שבת נכנסו כבר מבעוד יום, במנחת ערב שבת, מוחין פנימים. ובקבלת שבת, נכנסין מקיפים דל' דצלם דאימא, וגם אח"כ דאבא, בחיצוניות העולמות. ובערבית, הפנימים שהם הנשמות. ובשחרית שבת, נכנסין גם מקיפי ם' דצלם דאימא, ואח"כ דאבא. ובעמידת שבת, אז יורשים מקום או"א עצמם, ואז מוכרחים או"א שיתעלו גם הם במקום אריך, ואריך במקום עתיק, וכן עולים כלם עד אדם קדמון. וזהו בבחי' העליונים מן ז"א, וכן התחתונים ממנו, כבר נתבאר לעיל, כי כל זמן שאין הז"א עולה רק המקיפים שלו, אין העולמות תחתונים מז"א עולים, וגם לא העליונים מן הז"א עולים, וכולם במקומם. אכן לפי שהעלה ז"א שלשה תחתונות שלו בשלשה אמצעיות יחד, לכן היה מקום לעלות כל העולמות שתחתיו, ג' מדרגות ג"כ, כל א' למעלה ממקומו, דוגמת ז"א, עד שנמצאו נה"י דעשיה פנויים בליל שבת, אך אם לא היה מעלה רגליו, אעפ"י שהיו נכנסין בו המקיפים, לא היו העולמות התחתונים ממנו עולים, ואף לא עולמות של מעלה ממנו. אמנם כשעולה יותר מן המקיפים, אז בהכרח שלא ישאר חלל, ואז כל העולמות שתחתיו עולים, כפי השיעור שהוא עולה, וגם עולמות שעליו עולים, להניח לו מקום פנוי לעלות בו, כי אין אורם שוה להיותם במקום אחד, שזה מעולה מזה וזה מזה.