תוכן

יז) בענין אותן פסוקים הנזכר בזוהר לומר בשעת הזיווג בליל שבת, רוח ה' עלי כו', לא היה נוהג מורי לאמרם, ושמענו שהיה מגמגם שאינו מדברי הזוהר. הלחש הנזכר בזוהר ויקרא דף י"ט, עטיפא בקטפא כו', שרי שרי כו'. עטיפא, מלשון רוח מלפני יעטוף. והכוונה, שתיכף משנגזר על נשמת זכר לבוא לעוה"ז, נחצבת גם נוקבא מלבנת הספיר, ועולה למעלה באחור הזכר, בהיכל עצם השמים, ומתעטפים שניהם יחד, ברוח העוטפם ממחצבותם, וזה הרוח בא מרוח פסקניות, כמו שמתעטפים בטלית, והוא דוגמת חתן וכלה, ומנהג אבותיהם בידיהם. בקיטפא, היינו מלכות דלבנת הספיר, הוא קולטא הנקרא קיטפא, שהוא היכל שמתקבצים בו נשמות הנקלטות מלמעלה מן האילן שהוא ת"ת ואמר אח"כ אזדמנת, שהוא מלשון הזמנה להבריח הקליפות, כמ"ש רשב"י ע"ה, בפרשת תרומה שצ"ל הב לן ונברך, וז"ס אזדמנת. ותדע לך שמלת עטיפא, רומז לשם הויה שמשם הנשמות נחצבות, וקיטפא רומז למלכות אדנ"י, שמשם הנוקבא. והאומר אותו הזמנה, יחשוב בזיווג אל ב' שמות הנ"ל.