תוכן

יז) ואפשר שדרש כל זה, ממלת תטמא מיותרת דקאמר, כי לגופיה דקרא שמזהיר על דם טומאה ועל דם טוהר, היל"ל וטמאה ז' ימים כימי נדת דותה כמ"ש בנקבה, ולא דרש הכי אלא ממלת תטמא מיותרת. והכונה. שאם יחשבה לטמאה ויבדל ממנה, יזכה למול את הבן. וז"ש הוי וביום הח', כי עד עתה היה מדבר באשה שתשמור ימי נדתה, כמ"ש וטמאה שבעת ימים, ואח"כ מדבר עם הזכר שימול בשר ערלתו, אלא עם פירוש זה שהוא שכר יתיישב, שאמר לו הקב"ה לבעל, אם שמרת ימי נדה תזכה למול את הבן, ותחלה דבר עם האשה עצמה כדאמרן, כי כדי שתזריע ותלד זכר, צריך שתהיה זהירה בימי טומאתה, וז"ש וטמאה וכו', וחזר לומר עוד תטמא מיותר, לדבר עם הבעל, שאם יבדל ממנה ויחשבנה לטמאה, יזכה למול את הבן בע"ה.