תוכן

יז) הכלל העולה מכל הכתוב לעיל, כי קומת המלכות שהוא מתחילה מחכמה דידיה (נ"ל דידה) ולמטה, עד מלכות שבה, הם באחורי הז"א, כנגד נה"י דידיה ממש. וז"ס, וירא והנה באר בשדה, והנה שם ג' עדרי צאן רובצים עליה, הם נה"י דידיה רובצים, על כל מדת המלכות הנקראת באר בשדה. ואגב אורחין, נבאר קצת ענין באר בשדה, כי ב' כינויים אלו, נקראים שם במלכות, ומה עניינם. אמנם הענין הוא, כי בית נקרא בית מושב בני אדם, והוא מקום מושב הספירות בעצמם. אך מאחורי הז"א, אינו נקרא בית, זולתו שדה, כי יצא מכלל מדבר שמם, ונכנס לכלל שדה, הראויה לזריעה, ​בסוד אסתר קרקע עולם היתה, ולכלל בית לא באתה, עד היותה פב"פ, ואז תקרא בית. ואין כח בזה, זולתי ביעקב, אשר הוא המזווג פב"פ. נמצא, כי בית, ושדה, ומדבר, ג' כינויים אלו, הם במלכות. האמנם בית תקרא, בהיותה פב"פ, כנגד נה"י, ולכן נקרא בית, כי צורת קוים, אחד מכאן ואחד מכאן ואחד באמצע, הוא היסוד, האוחז בנו"ה, ושלשתם צורת ווי"ן, כי כלם הם ו' דשמא קדישא, המכונה בשם ז"א, ולכן כל י"ס צורת ווין, בסוד כל הנפש הבאה ליעקב ששים ושש, כי היא היא הקו בעצמה, וחלקיה הנחלקים לעשרה ווין, נעשים ששים, ועצמות ו' זו, הוא סוד היסוד, אשר עליו פירוש בזוהר בפרשת שמות, ס' דא יעקב, ושש דא יוסף, דא תרין ווי"ן, ואין להאריך בזה, אעפ"י שיראה למעיין כי דברי סותרים זה את זה, אי איפשי להאריך בזה.