תוכן

יז) שם בגמרא פי"א דף צ"ז ע"א, א"ר קטינא, שיתא אלפי שני הוי עלמא, וחד חרוב. שנאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא. אביי אמר תרי חרוב, שנאמר יחיינו מיומים, וביום הג' יקימנו ונחיה לפניו. הנה ז"א נקרא עולם, להיותו בחי' ו"ק. והנה ז"א, הוא הוי"ה דאלפי"ן דמ"ה, ובאחוריו ב' נשים: לאה, ורחל. וז"א מזדווג עם שתיהם. א"כ בהכרח, שגם הוא יתחלק לב' בחי': האחת היא מן הראש עד החזה, ושם בשליש עליון של הת"ת, יש בו בחי' יסוד, המזדווג עם לאה. ומן החזה ולמטה בחינה ב', ובה היסוד דז"א, שבו מזדווג עם רחל, ולכן כל בחי' מהם היא הוי"ה אחד דאלפין דמ"ה, וב' פעמים מ"ה הם צ' דצלם, שהוא בחי' ז"א, שיש בו ב' הויו"ת דמ"ה ושניהם גימיטריא מלך. והם באופן זה: כי בחב"ד הם ג' אותיות יה"ו, ובשליש עליון דת"ת המכוסה עד החזה, אות ה' תתאה, הרי שם אחד של מ"ה. וגם בנה"י שבו הם ג' אותיות יה"ו, ובעטרת היסוד ה' תתאה, הרי מ"ה ב'. והנה בשתי הויו"ת דמ"ה, יש ששה אלפין, וזהו שיתא אלפי שני הוי עלמא, בבחי' הפנים של מ"ה.