תוכן

יז) אבל הענין, סוד גדול, הוא כמוס עמדי, כי האצילות הקדוש, נגמר בשלשה: א"א, ואו"א, וז"א ונוקבא רז"א ביחד. והנה אריך אפין, לא נגלה אלא הראש בלבד, כנזכר באדרא דהאזינו, דף רפ"ח ע"א, וז"ל, ודאי בהאי עתיקא, לא אתגלייא אלא רישא בלחודוי, בגין דאיהו רישא לכל רישא עכ"ל. ביאור הדברים: כי עתיקא דהיינו אריך אפין, אינו מתגלה כי אם הראש. והראש כלולים בו שלשה ראשים, זה בתוך זה. וזה למעלה מזה. הראש האחת, היא חכמה קדומאה סתימאה, דאתכסייא ולא מתפתחא. ואינה כמו החכמה השניה שבז"א, המתפשטת לל"ב שבילין. הראש השני, הוא כתר עליון, והוא עתיקא קדישא, סתימא דכל סתימין. ובאלו השנים, יצדק לומר זה בתוך זה. וזהו מ"ש, דא לגו מן דא, הנזכר שם דרפ"ח ע"א. והשלישי, הוא ראש לכל ראשים. להראות שממנו הכל, אבל ח"ו שיצדק בו שם ראש. וזמ"ש, רישא דלאו רישא, ולא ידע ולא אתידע מה דהוי ברישא דא. והוא דבוק בא"ס תכלית הדיבוק, עד שאסור לדבר בו, והוא תחילת שורש הספירות. ובו הוא תחילת התפשטות העצמות בספירות. וזה לא יצדק לומר בו, כי אם דא לעילא מן דא, כי זה מאציל, וזה נאצל. ולפיכך אמר בו, דא לעילא מן דא. והנה זה הראש דלא אתידע, הוא ראש לכל אריך אפין. והראש שהוא עתיקא קדישא, הוא ראש לז"א, שממנו נמשך. וכמו שאמרו שם דף רצ"ב ע"א, זעיר אפין בעתיקא קדישא תליא ואחיד. והראש שהיא חכמה סתימאה, חכמה קדומה, ראש לאבא ואימא, וכמ"ש שם, אב ואם מהאי מוחא נפקו, וביה תליין, וביה אחידן. וענין זה של אב ואם שהם קודם לז"א, נתחדש באדרא זו מה שלא נזכר באדרת נשא, וכמעט כל האדרא הזאת, סובבת על זה הקוטב.