זהר

יז) והארץ היתה תהו ובהו, וגו', היתה דייקא. מקדמת דנא תלגא גו מייא. נפקא מנה זוהמא בההוא חילא דתלגא במייא, ואקיש בה אשא תקיפא, והוה בה פסולת, ואתעדיאת ואתעבידת תה"ו. ומאתר דזוהמא, קינא דפסולת. ובה"ו, ברירו דאתבריר מגו פסולת, ואתיישב בה. חשך, רזא דאשא תקיפא. וההוא חש"ך חפי ע"ג ההוא תה"ו על גבי ההוא פסולת, ואתתקנת מיניה.

פירוש הסולם

יז) ​היתה דייקא מקדמת דנא תלגא גו מייא נפקא מנה וכו': המלה היתה שבהמקרא, הוא בדיוק, שיורה על מקודם לכן, בעת שהיתה שלג תוך מים ויצא ממנה הזוהמא וכו'. הוקשה לו כי הפסוק בראשית כבר מדבר בהתיקון דשמים וארץ, כמ"ש לעיל בסוד המשכילים יזהירו וכו' ולפי"ז קשה למה חוזר כאן לדבר מתוהו ובוהו בהפסוק והארץ היתה תוהו וכו' שבחינות אלו היו בארץ רק מלפני התיקון. ולתרץ זה אומר היתה דייקא מקדמת דנא שהכתוב באמת רוצה להשמיענו מה שהיה מקודם התיקונים המבוארים בהכתוב דבראשית ברא. ואומר שהיתה מקדמת דנא תלגא גו מייא שהיתה מקודם לכן שלג בתוך מים פירוש, כי נתבאר (לעיל באות א'), שבתחילה כשעלה ברצונו לברוא העולמות, יצא בחינת צמצום אור העליון המכונה חקיקה, ואח"כ נתקן בחינת מסך לזווג דהכאה להעלות או"ח, הנקרא בשם נביע. וב' בחינות הללו היו במדת הדין לבד. ואח"ז שיתף עמו מדת הרחמים, שהעלה המלכות עד הבינה, ונעשה צמצום ב' במקום בינה שהיא רחמים, ואח"כ נתקן שם בחינת המסך לזווג, והאציל א"א דאצילות, וכן כל העולמות, במדת הרחמים. (כמ"ש לעיל אות ב' ד"ה סתים) ונמצא שיצאו ב' בחינות, שהם צמצום ומסך, במדת הדין, וכן ב' בחינות, צמצום ומסך במדת הרחמים. והנה כן הסדר ממש בכל הבירורים שנעשו בעולם התיקון אחר שבירת הכלים. אשר כל ספירה וספירה שנבררה מהז' מלכין דמיתו, עובר עליה מתחילה ענין צמצום א' שה"ס החקיקה, ותיקון המסך שה"ס הנביע. אח"כ נעשה בו צמצום ב' בסוד השיתוף דמדת הרחמים בדין, וכן נתקן שם מסך בסוד נביע. והם ד' בחינות: צמצום א' ומסך, וצמצום ב' ומסך. והנה כאן הכתוב מדבר מבירור ספירת המלכות דאצילות הנקראת ארץ, ואומר בה ד' בחינות הללו שעברו עליה עד תיקונה השלם, אשר אצלה הן נקראות: תהו, בהו, חושך, רוח אלהים. שצמצום א' ה"ס תהו והמסך שבו ה"ס בהו. וצמצום ב' ה"ס חושך, והמסך שבו ה"ס ורוח אלהים מרחפת על פני המים. כמ"ש לפנינו.
והנה שורש המלכות הוא בסוד מים תחתונים. וכאשר עבר עליה הצמצום א' נעשו המים לשלג. בסו"ה ולשלג יאמר הוי ארץ. וז"ש היתה מקדמת דנא תלגא גו מייא, כי צורת תיקון הא' שעבר עליה, היה התהוותה לבחינת שלג, שהוא כח הצמצום א', נפקא מנה זוהמא בההוא חילא דתלגא במייא יצאה ממנה זוהמא בכח ההוא, דהתהוות השלג במים. כלומר שמתוך שנקפאו המים ונעשו לשלג, יצא בה זוהמא. כי כל חסרון נבחן לזוהמא ולפסולת ולקליפות, אלא בתחילת התהוות החסרון מטרם שניכר עוד לחסרון של משהו, נבחן בשם זוהמא, שהוא נוטריקון זו מה היא, כי יש איזה השתנות ועוד לא נודעת לחסרון. וכשנתגלה לחסרון נקראת פסולת וקלי'. וזה שאומר, שבתהוותה לשלג עוד לא ניכר זה לחסרון בהמים אלא רק לזוהמא לבד. ואחר זה ואקיש בה אשא תקיפא והוה בה פסולת ואתעדיאת ואתעבידת תהו הכה בה אש חזקה, ונתהווה בה פסולת ונתעברת ונעשית תהו. ואתעדיאת פירושו ונתעברת, ואומר, שאחר זה, הכה בה כח דין חזק הנקרא אש תקיף, ועשה את הזוהמא לפסולת, ונתעברת הזוהמא עם פסולת ההיא ונעשה לתהו. ואומרו ונתעברת, הוא, כי המלה עיבור יורה, שאין הצורה ניכרת אלא ע"י שהיות זמן וחזרת הפעולה הרבה פעמים עד שנגמרת. כן כאן לא נעשה הזוהמה לפסולת תיכף בהכאה הראשונה של האש החזקה, אלא הכאות ההם חזרו עליה הרבה פעמים עד שנפעלה ונעשה לבחינת תהו. וז"ש ואתעדיאת ואתעבידת תוהו שנתעברת ונעשית לתוהו, כי ע"י העיבור היא נעשה לתהו. ומאתר דזוהמא קינא דפסולת וממקום שהיתה מתחילה רק זוהמא בלבד, נעשתה עתה לקן של פסולת הנקרא תהו. והרי עברו ד' פעולות עד שנעשית לתהו: א) האור נעשה למים. ב) המים לשלג. ג) ע"י הכאת אש נעשה השלג לפסולת. ד) שהיית זמן עד שהפסולת ניכרת לקרוא אותה תהו.
ובהו ברירו דאתבריר מגו פסולת ואתיישב בה: ובהו, פירושו בירור שיצא ונברר מתוך הפסולת ונתתקן בה. ובירור הזה ה"ס מסך, כי אחר זה נתקן הפסולת ההיא לבחינת מסך בהמלכות, לעכב על אור העליון שלא יתפשט דרך בו ולמטה. ומחזיר את אור העליון לאחוריו, כעין אור השמש המכה בעששית שחוזר לאחוריו מחמת עוביות העששית. ואור החוזר הזה נעשה ללבוש על אור העליון, (כנ"ל באות א') שהוא הנקרא בשם נביע. וז"ש ובהו, ברירו דאתבריר מגו פסולת, כי מתוך הפסולת הזה נעשה מסך הדוחה ומחזיר אור עליון לאחוריו שלא יעבור ממנו ולמטה, ואותו חלק האור החוזר ממנו ולמעלה, נעשה ללבוש על האור העליון, באופן שנעשה כלי ובית קבול על אור העליון כמ"ש שם. ונקרא ברירו משום שעל ידו נתברר הפסולת לבחינת טוב ומעלה חשובה, שלולא הפסולת לא היה נעשה המסך, ולא היה כלי לבית קבול על אור העליון, ואתיישב בה שנתישב ונתקן בה לקביעות שתשמש בה בבחי' נביע ובית קבול על האור.
חשך, רזא דאשא תקיפא וההוא חשך חפי על גבי ההוא תהו על גבי ההוא פסולת ואתתקנת מיניה: חשך ה"ס אש חזקה. וחשך הזה חופה על התהו, על גבי אותו פסולת, והוא נתתקן ממנה. כלומר, שחשך אין פירושו העדרו של האור בלבד, דהיינו ריקנות אלא הוא בחינה הפועלת ריקנית, כמו אש חזקה השורפת ומכלה כל ישות שנוגעת בו ומניחה מקומו ריקן. וז"ש חשך רזא דאשא תקיפא חשך ה"ס אש חזקה ששורפת ומכלה כל, כן הוא מכלה ומשבית את האור שבמקומו וההוא חשך חפי על גבי ההוא תהו ואותו החשך חופה על תהו ההוא. ומה שנקרא בשם חשך ואינו נקרא בשם אש, הענין הוא, כי כח השריפה שבו אינו מעצמו אלא מתוך שהוא שורה על ההוא פסולת הנקראת תהו ומקבל ממנה. כי ז"ס שיתוף מדת הדין במדת הרחמים שהמלכות עלתה למקום בינה להתתקן שם עם בחינת המסך שבה, וכיון שאין שם בבינה שום דין ואש שתוכל המלכות להתתקן במסך כמו שנתקן הבהו כנ"ל, לפיכך שורה החשך הזה על התהו ששם אש החזקה שהיפך את הזוהמא לפסולת ותהו כנ"ל, ומשם מקבל ההוא חשך כח של אש שורפת כמו האשא תקיפא שבתהו. וז"ש וההוא חשך חפי על ההוא תהו וכו' ואתתקנת מיניה כי מקבל מהתהו אותו כח של אש חזקה ושורפת. וע"כ הוא מכונה צמצום ב', כי הוא אינו כח חדש אלא שמקבל כח מצמצום א', ואין כאן חידוש אלא במה שעלתה למקום הרחמים, ונעשה אותה הצמצום שבמלכות, במקום הרחמים שהיא בינה. וע"כ נק' צמצום ב' .