פירוש הסולם

יז) פקודא תליסר למעבד פורקנא לבריה לקשרא ליה מחיין, ולהחליש ממנא דמותא, הנאמר עליו, מאד, זה מלאך המות. וע"י זה הוא זוכה לנשמה מאור החיה. והנה לפי הסדר, היה צריך לזכות ע"י מצוה זו, בחינת חיה דאור החיה, כי אמרנו לעיל שבחינת מדבר הוא אור חיה, ואחר שזכה ע"י פרי הארץ ופרי העץ, לנפש רוח להיותם דומם וצומח, היה צריך לזכות ע"י בכור בהמה בחינת נשמה מאור החיה, כי הוא בחינת חי, וע"י בכור אדם לבחינת חיה דחיה, להיותו בחינת מדבר. אמנם אין פדיון בכור מכניע את מלאכא דמוחא לגמרי, אלא מחליש ליה. פירוש, כי במתן תורה נעשה חפשי ממלאך המות לגמרי, ואח"כ ע"י חטא העגל ניטלה העבודה מבכורות ישראל וניתנה לכהנים, כי הזוהמא דחויא מחטא עצה"ד, שהביא המלאך המות לעולם, חזרה ונתערבה בישראל ע"י העגל. ועל תיקון זה דבכורות ישראל ניתנה מצות פדיון בכור בה' סלעים, כנגד תיקון כל הע"ס שהם ה' בחי' כח"ב זו"ן, כי בכור מגיע עד כתר חכמה, שהם או"א עילאין, סוד ראשית. אשר ע"י תיקון זה דה' סלעים אנו מקשרין שוב הבכורות בחיים עילאין, ומחלישין את מלאך המות שלא יוכל לשלוט עליהם, אבל לא מעבירים אותו לגמרי כמו שהיה חפשי ממלאך המות מקודם חטא העגל. ולפיכך מצות פדיון בכור אינו מספיק להמשיך בחי' חיה דאור החיה, כתיקונו והלכתו לבטל מלאכא דמותא, כמו שהיה במתן תורה לפני חטא העגל, אלא רק מדרגה למטה הימנו, שהוא מדרגת נשמה לבד, דהיינו אור נשמה מאו"א עלאין ולא יותר. וה"ס הכתוב הנאמר ביום ששי דמעשה בראשית ​וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, שטוב ה"ס מלאך החיים, מאד ה"ס מלאך המות. כי מלאך המות נמתק אז, והיה חשוב יותר ממלאך החיים. אמנם עתה בשתא אלפי שני, אינו בא להמתקה הגדולה הזו,וזה נאמר רק לגמר התיקון. משא"כ ע"י פדיון בכור, שגורמים להחלישו ולא יותר, כנ"ל, וע"כ אינו זוכה ע"י הפדיון רק לבחינת נשמה דחיה שהוא ו"ק דחיה.