זהר

יז) איכה דאתדבקת לההיא איבה רעה דא, קל דנחש, קל מרירו דבכיה ברקיעין. אלין קראן איכה, ומסטרא אחרא קראן איבה. הדא הוא דכתיב, ואיבה אשית בינך ובין האשה, בין סטרא דא, ובין סטרא דא, אשתכח בחרבן בי מקדשא. ובקרא קדמאה, אתרשים כלא למנדע דהאי כ"ה, אדביק לה איב"ה רעה, דנטיר לה מיומא דאתברי עלמא.

פירוש הסולם

יז) איכה דאתדבקת להאי וכו': ​איכה נדבק לאיבה הרעה ההיא שהיא קול הנחש, קול מר של הבכיה ברקיעים. אלו, שברקיעים, קוראים ​איכה, ומהצד האחר קוראים איבה. ז"ש, ​ואיבה אשית בינך ובין האשה. האיבה שבין צד זה של הקדושה, ובין הצד האחר של הקליפות נמצאה בחורבן בית המקדש. ובפסוק הראשון של מגלת איכה נרשם הכל בראשי תיבות, לדעת שכה זה, שהוא המלכות, כי איכה היא אותיות אי כ"ה, הדביק אותה איבה רעה שהנחש נטר לה מיום שנברא העולם.