פירוש הסולם
יז)
ובמ' יום אפיקת וכו': ובארבעים יום הוציאה אותה הורתם בתורה ומצוה, את הדכר, שהוא משה, ללמד תורה ומצוה לישראל, כנגד מ' יום של יצירת הולד היוצא מן הכח, שהוא בינה, אל הפועל, שהוא מלכות
(כנ"ל יתרו אות קס"ח) ונרשמו אבריו של אותו הדכר, שהוא משה, בארבעים יום אלו, שיכלול בו האור שלמעלה, של הבינה, וגופו יהיה נבנה, מהאור שלמעלה, כדי שיהיה ראוי לשמש לפני המלך, ולהמשיך עליו רוח הנבואה למטה.
פירוש. שבתחילת הפרשה נאמר, עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך וגו'
והתורה והמצוה אשר כתבתי
להורתם, ודורש הורתם על בינה, כי הורתם היא מלשון חדר הורתי, שהוא לשון הריון. ותורה, היא ז"א. ומצוה, היא מלכות. כי בינה נתעברה מז"א ומלכות, הנקראים תורה ומצוה, ואחר שקבלו ממנה הריון של ארבעים יום, שה"ס חו"ג תו"מ, שבכל אחד עשר ספירות, הוציאה אותם למקומם. וז"ש,
ובמ' יום אפיקת ההיא הורתם, שהיא בינה,
בתורה ומצוה, דהיינו בז"א ומלכות,
דכורא, שהוא משה,
לתורה ומצוה, שילמד תורה ומצוה לישראל. כי משה נתעבר בבינה יחד עם ז"א ומלכות, ויצא ממנה עמהם יחד. וז"ש,
לקבל מ' יום דיצירת הולד, שבאותם מ' יום
דנפיק מן הכח אל הפועל, דהיינו מבינה עד מלכות, כי מבינה עד מלכות יש ד' ספירות חו"ג תו"מ, שהם ארבעים יום, שכל אחת מהן כלולה מעשר. וז"ש
ואתרשימו אברוי וכו'
לאכללא ביה נהירו דלעילא, דהיינו ד' ספירות חו"ג תו"מ,
ולאתבנאה וכו' שגם גופו יהיה נבנה מד' ספירות אלו.
בגין דיתחזי לשמשא קמי מלכא, שהוא ז"א, הכולל חסד וגבורה ות"ת,
ולאמשכא עליה רוח נבואה, שהוא נצח והוד,
לתתא, אל המלכות.
