זהר

יז) אתא דוד דאיהו שביעאה, דאבהן אחיד בה, בהאי בת שבע, דאיהי ממלכה, ולא שביק לה לעלמין. הה"ד, ודוד עבדי נשיא להם לעולם. וכתיב, כסאו כשמש נגדי. וכל דא אוליף לן אורייתא, דכלהו אחידן בה בשכינתא ברזא דשבע.

פירוש הסולם

יז) אתא דוד דאיהו וכו': בא דוד, שהוא שביעי, דהיינו המלכות, שהאבות, חג"ת נה"י, אחוזים בה, בבת שבע הזו שהיא ממלכה, ואינו עוזב אותה לעולם. ז"ש, ודוד עבדי נשיא להם לעולם. וכתוב, וכסאו כשמש נגדי. וכל זה מלמדת אותנו התורה, שכולם, כל חג"ת נה"י, אחוזים בשכינה, בסוד שבע. (כנ"ל אות ז').