זהר

יז) מגו סטרא דאת דא, נפקא רתיכא חד קדישא, ואיהו רתיכא גניז ולא אתגלייא, בר כד נהיר נהירו דההיא אגוזא טמירא, כדין אתגלי ההוא רתיכא, וההוא רתיכא טמיר וגליא.

פירוש הסולם

יז) מגו סטרא דאת וכו': מצד אות י' זו, יוצאת מרכבה אחת קדושה, והיא מרכבה נעלמת ואינה מגולה, לבד בשעה שמאירה ההארה של אגוז ההוא הנסתר, אז מתגלה מרכבה ההיא. ולפיכך מרכבה ההיא, היא נעלמת וגלויה. שמטרם הארת האגוז היא נעלמת, ואחר הארת האגוז היא גלויה.
פירוש. אחר שביאר ב' בחינות הראשונות של הי', שהן, הי' עצמה, והאגוז שמתחתיה, הדומים לי' עלאה של הא', והקו שמתחת הי', כנ"ל. מבאר עתה בחינה השלישית של הי', הדומה לי' תחתונה של הא', שהיא מקבלת הארות ג"ר אחר שירדה המלכות מן הפרסא למקומה. וז"ש, מגו סטרא דאת דא, נפקא רתיכא חד קדישא, דהיינו בחינה השלישית של האות י', שהיא מקבלת ג"ר אחר ירידת המלכות מן הפרסא. ומתחילה יוצאת בהארת ו"ק בהעלם ג"ר, דהיינו בזמן קטנות, וז"ש, ואיהו רתיכא גניז ולא אתגלייא, שבעת יציאתה היא מרכבה נעלמת דהיינו בקומת ו"ק, והג"ר אינן מתגלות בה. בר כד נהיר נהירו דההיא אגוזא טמירא, דהיינו בעת שהמלכות יוצאת מן הפרסא הנקראת אגוזא, שאז מתגלה הג"ר בבחינה זו השלישית, וז"ש, כדין אתגלי ההוא רתיכא, שאז מתגלה הג"ר במרכבה ההיא, שהיא בחינה השלישית של הי'. והנה נתבארו כל ג' הבחינות של הי', אשר הי' עצמה, ה"ס כתר וחכמה שנשארו במדרגה בעת הקטנות. והמרכבה דאגוז שמתחת הי' ה"ס הפרסא שמתחת הכתר וחכמה שנשארו במדרגה. ואגוז הזה עומד בבחינת ו"ק בלי ג"ר לעולם, ואפילו אחר שירדה המלכות ממנו למקומה עצמה. ואח"כ מרכבה השלישית, שה"ס המדרגה המקבלת ג"ר בעת שיורדת המלכות מן האגוז למקומה עצמה. דהיינו כג' הבחינות שנתבארו בהא'.
אמנם ג' הבחינות של הי' אינן דומות לגמרי לג' בחינות של הא'. כי ג' בחינות של הא' הן כולן מדרגה אחת, אבל ג' בחינות האמורות בהי', הן ג' מדרגות מיוחדות הנקראות, או"א, וישסו"ת א', וישסו"ת ב'. ולא נמשלו אל ג' בחינות של הא' אלא להורות על המקור של כל בחינה ובחינה שהוא דומה לג' בחינות של הא' והזהר משמיענו כאן דבר עמוק בענין התחלקות ע"ס דבינה.
כי אנו אומרים בכל מקום שעשר הספירות דבינה מתחלקות לב' מדרגות, שג"ר שבה, הן פרצוף או"א, וז"ס תחתונות שבה, הן פרצוף ישסו"ת, וטעם התחלקותן של ע"ס ההן, נתבאר בפתיחה לפירוש הסולם, אות מ"ג. שהוא משום שהג"ר דבינה נמצאים תמיד בסוד כי חפץ חסד הוא, ואינם חפצים בחכמה, ולפיכך הן נחשבות כמו שלא יצאו מראש א"א, והחסדים שלהם הם בחינת ג"ר. מה שאין כן ז"ס תחתונות דבינה, שהן מהתכללות זו"ן בבינה והן צריכות להארת חכמה, ע"כ החסדים שלהם הם בבחינת ו"ק בחוסר ג"ר, וצריכים תקון שימשיכו ג"ר (כמ"ש שם). ומשמיענו כאן הזהר, שיש ב' פרצופי ישסו"ת בז"ס תחתונות דבינה. כי מתוך שנתקן שהפרסא לא תתבטל גם אחר יציאת המלכות מן הבינה, א"כ נמשכת ממנה מדרגה אחת שאינה מקבלת ג"ר לעולם כמו הפרסא. ולפי"ז יש ב' פרצופין בע"ס דבינה שאינם מקבלים ג"ר לעולם, שהם או"א עלאין הנמשכים מג"ר דבינה, והפרצוף היוצא מן הפרסא, הנקרא ישסו"ת הא', שגם הוא אינו מקבל ג"ר לעולם, וההפרש שביניהם הוא עצום, כי או"א אע"פ שאינם מקבלים חכמה לעולם, הנה החסדים שבהם הם בחינת ג"ר ממש כמו חכמה. משא"כ ישסו"ת הא', שהוא כבר מבחינת ז"ת דבינה, אין החסדים שלו בבחינת ג"ר אלא בבחינת ו"ק בלי ראש, ומה שאינו מקבל חכמה, הוא מכח הפרסא שאינה מתבטלת. ומה שאנו אומרים, שבשעת יציאת המלכות מבינה, מתגלים הג"ר, היינו בישסו"ת הב', שהיא מדרגה הג' דע"ס דבינה, שבו מתגלה החכמה והג"ר. באפן שג' בחינות של הי' האמורות, הנה עצם הי' ה"ס או"א עלאין, הנחשבים לחכמה משום שחכמה דא"א מאירה בהם, אע"פ שהם אינם מקבלים אותה, מחמת שהם בסוד כי חפץ חסד הוא. והמרכבה דאגוז, הנמשכת מן הפרסא, ה"ס ישסו"ת הא', הנמצא בו"ק חסר ראש, ואינו מקבל ג"ר מכח הפרסא שאינה מתבטלת. והמרכבה הג', ה"ס ישסו"ת הב', שבו מתגלה הג"ר, וממנו מושפעת החכמה לתחתונים.