פירוש הסולם

יז) וז"ש (באות תל"ב) אי זכאן אברין דבר נש בפקודין דהיינו שתפלתו נתקבלה, דמלכא עלאה דאיהו רוח הקדש, דהיינו רוח החסדים דז"א, נחית בסולם דאיהו גרון, בכמה רוחין קדישין, דהיינו שהרוח דחסדים יורד מן המוח אל הקנה, בד' רוחות, כנגד ד' אותיות שם הוי"ה שלו. דאתמר עלייהו עושה מלאכיו רוחות, שהרוחות, הם רוחות החסדים ששולח ז"א אל המלכות, וע"כ נקראים שליחים. וסלקין לקבל אלין הבלים דלבא, שרוחות החסדים מקבלים החכמה דשמאל שבלב, הנקראת הבלים (כנ"ל ויצא דף ז' ד"ה ובכדי, ותזריע אות צ"ז) דאתמר עלייהו משרתיו אש לוהט. דהיינו הדינים שבהבלים הם משרתים של החסדים שעל ידיהם נכללים החסדים בהארת החכמה. שז"ס הזווג של ז"א ומלכות, שהם מוח ולב כנ"ל. והזווג נעשה בב' מקומות, א' בפה דראש, בסוד החיבור של ראש עם הגוף אשר שם, בסוד חיך וגרון. ומקום הב' הוא בלב, דהיינו במלכות. ובהזווג שבלב החכמה שבלב היא עיקרית, והחסדים דז"א משלימים אותה. ובהזווג שבפה, החסדים הם העיקר, והחכמה העולה שמה עם הבלים שבלב הם רק משלימים את החסדים. וז"ש (באות תל"ד) וכד נחית הויה, שהוא ז"א, ללבא לגבי אדנ"י, שהוא המלכות, מתחברין דינא ברחמי בלבא, דהיינו החכמה דשמאל עם החסדים דז"א, דאיהו יאהדונה"י, המורה על זווג ז"א ומלכות, שהם הויה אדני, בשילוב זה בזה. וכד סליק אדני לפומא וכו' כגוונא דמתחבראן בלבא, אלא ההפרש הוא, שבפה החסדים הם עיקרים, ובלב, החכמה היא עיקרית כנ"ל.