זהר

יז) ומההוא טלא דאנער מרישיה, ההוא דאיהו לבר, יתערון מתייא לעלמא דאתי. דכתיב כי טל אורות טלך, אורות נהורא דחוורתא דעתיקא. ומההוא טלא, מתקיימין קדישי עליונין. והוא מנא דטחני לצדיקייא לעלמא דאתי. ונטיף ההוא טלא לחקלא דתפוחין קדישין. הה״ד, ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחוספס. וחיזו דההוא טלא חוור. כהאי גוונא דאבנין דבדולחא, דאתחזייא כל גוונין בגווה. הה״ד ועינו כעין הבדולח.

פירוש הסולם

יז) ומההוא טלא דאנער וכו׳: ומטל ההוא שאותו שמבחוץ, שהוא ז״א, מנער מראשו, מתעוררים המתים לתחיה לעולם הבא. שכתוב, כי טל אורות טלך, שטל הזה הוא אורות אור החוורתא של עתיקא, דהיינו חוורתא דגלגלתא הנקרא עתיקא. ומטל ההוא מתקיימים קדושים עליונים, והוא המן שטוחנים בשביל הצדיקים לעתיד לבא. וטל הזה נוטף לחקל תפוחין קדישין, שהוא המלכות, ז״ש ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחוספס. והמראה של טל ההוא, הוא לבן, כעין זה של אבני בדולח, שנראים כל הגוונים בתוכו. ז״ש ועינו כעין הבדולח.
פירוש. אע״פ שה״ס החוורתא שכולו לבן בלי שום גוון אחר, מ״מ כשיורד אל המלכות, נמצאים בתוכו כל ג׳ גוונים לבן אדום ירוק שה״ס ג׳ הקוין שבי״ג חוורתא. אלא כעין הבדולח, שאע״פ שכולו לבן עכ״ז יש להבחין בו כל הגוונים. שפירושו, שלהיותם בכתר, הם בטלים כולם לשליטת הכתר שהוא לבן, ואע״פ שנמצאים בו גם אדום וירוק, אין להם גילוי שליטה שמה, אלא כשיורד למלכות מתגלה מעט האדום וירוק, אבל לא לגמרי אלא כעין הבדלה. ועי׳ להלן (אות קפ״ה).