זהר

יז) והאי קרא מוכחא עלייהו, דכתיב צו את אהרן ואת בניו לאמר. צו: דא ע״ז, רוח מסאבא. לאמר: דא אתתא, דאקרי יראת יי׳. כתיב הכא לאמר, וכתיב התם לאמר הן ישלח איש את אשתו. והא אוקמוה. בג״כ כלא אתמר, וכהנא קיימא לאתתקנא כלא ברזא דאדם ובהמה.

פירוש הסולם

יז) והאי קרא מוכחא וכו׳: ומקרא הזה מוכיח עליהם שכתוב, צו את אהרן ואת בניו לאמר. צו זהו עבודה זרה, רוח הטומאה. לאמר, זו אשה הנקראת יראת ה׳, דהיינו המלכות. כי כתוב כאן לאמר, וכתוב שם, לאמר הן ישלח איש את אשתו, מה שם, לאמר, סובב על אשה, אף לאמר שבכאן הוא אשה. וכבר העמדנו. ומשום זה הכל נאמר, במקרא הזה, דהיינו לעטר את המלכות, ולהוריד הסט״א והכהן עומד לתקן את הכל בסוד אדם ובהמה, (כנ״ל אות ו׳).