זהר

יז) ועלייהו אתמר והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים, שלח תשלח מנייהו. אבל על מארי קבלה אתמר, לא תקח האם על הבנים.

פירוש מעלות הסולם

יז) ועלייהו אתמר וכו': ועליהם נאמר והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים, שלח תשלח מהם. אבל על בעלי קבלה נאמר, לא תקח האם על הבנים.
פירוש. כי סו״ה והאם רובצת ה״ס הקטנות אשת בינה משפעת אל הבנים כי תקון ראשון אשר אמא מתקנת את זו״ן הוא העלאת מלכות אליה, שה״ס הבאת אות הי׳ באור הבינה ונעשה מאור לאויר ואז מתמעטת הבינה מכח המלכות לו״ק חסרה ג״ר. ואחריה מתמעטות כל המדרגות, וכולן כך בו״ק חסרי ג״ר, מחמת עליית מלכות לבינה, אשר בכל המדרגות. והשפעה זו נקראת האם רובצת על הבנים, כי אם לא היו זו״ן מקבלים הקטנות הזו מן הבינה, לא היו ראוים לקבל שום מוחין. וזה נבחן אשר חג״ת נה״י דז״א וכן מלכות עלו תחת כנפי בינה, ומקבלים כך את מוחין דקטנות שלהם, הנבחנים למוחין דו״ק, דהיינו המשלימים את הו"ק, אבל עוד אין בהם ראש, שהוא מוחין ממש דגדלות. ורביצה היא בהסתרת הרגלים, שהם סוד נה״י, ומטעם ערך ההפוך שיש בין כלים לאורות נמצא אשר החסר נה״י דכלים, חסר ג״ר דאורות, וע״כ מכונים מוחין אלו בשם רובצת. אמנם עד כאן נמשכים המוחין מהמצב הא׳ של זו״ן, בעוד שהם דבוקים בבינה הנקראת אם, וכדי לקבל מוחין דג״ר שהם גדלות גמורה, צריכים להמשיך המצב הב׳ של זו״ן ולהוציאם מתחת כנפי הבינה ולהפרידם מן הבינה ולבנותם בזווג חדש דפב״פ של או״א עלאין, ואז הם נקראים בנים גדולים.
וזה אמרו כאן ועלייהו אתמר והאם רובצת וכו', היינו בזמן הקטנות שיש לזו״ן רק נפש שנקראים ביצים או בזמן היניקה שנקראים אפרוחים, שהם בחינת מוחין דרובצת אתמר עליהם שלח תשלח היינו להפרידם מן בינה, ולעלות מ"ן להמשיך המוחין דפנים, אבל על מארי קבלה שזכו להמשיך להם המוחין דגדלות מן בינה, נאמר עליהם לא תקח האם על הבנים. אלא ימשיכו הגדלות בקביעות.