זהר

יד) רבי אלעזר ורבי יוסי הוו יתבי ליליא חד, וקא מתעסקי באורייתא, עד לא אתפליג ליליא. אדהכי קרא גברא, בריכו ברכתא, בכה רבי אלעזר ואמר, ת"ח, עד השתא קב"ה אזדעזע, תלת מאה ותשעין רקיעין, ובטש בהו, ובכה על חרבן בי מקדשא, ואוריד תרין דמעין לגו ימא רבא, ואדכר לבנוהי מגו בכיה.

פירוש הסולם

יד) ר' אלעזר ור' יוסי וכו': ר"א ור"י היו יושבים לילה אחד ועוסקים בתורה, מטרם שנחלק הלילה. בתוך כך קרא התרנגול. דהיינו שהגיע חצות לילה. ברכו הברכה, אשר נתן לשכוי בינה וכו'. בכה ר"א ואמר, בוא וראה, עד עתה הקב"ה הזדעזע שלש מאה ותשעים רקיעים והכה בהם, והוריד ב' דמעות לתוך ים הגדול, ונזכר בבניו מתוך בכיה. (ועי' הפירוש בהקסה"ז באות נ"ו בהסולם).