תוכן

יד) אמנם צריך שתדע, כי כל זה אשר נעשה מר"ה ועד שמיני עצרת, לא נתארכו כ"כ הימים אלא בעת האצילות, ע"י חטא אדם. ר"ל: כי בתחילה בע"ש, נתקנה המלכות אב"א, ונזדווגה עם ז"א בבחי' אב"א, והוציאה את אדה"ר, כנזכר במקום אחר, ואז כל מה שנעשה אח"כ עד סוף יוה"כ, שהוא בחי' אב"א, ונסירה, כבר נעשה אז בע"ש. ואם היה ממתין להזדווג עד יום שבת, היה גורם שבאותו יום שבת בראשית יוחזרו זו"ן פב"פ, וישארו מבורריי לגמרי, אפילו המ"ן של המלכות דבחי' פב"פ, כי כבר המ"ן דאימא, ודנוקבא דאריך, ודנוקבא דעתיק, כולם נבררו לגמרי אפילו בבחי' פב"פ, ולא נשארו לברר רק מ"ן דמלכות דבחי' פב"פ לבד, ואילו היו נבררין בשבת בראשית כנזכר, היו כל המלכים מבוררין לגמרי. ולפי שחטא אדם ואכל מעץ הדעת טוב ורע, פירוש הדברים על אמיתתן הוא, כי הזווג נקרא אכילה, בסוד אכלה ומחתה פיה. והענין, כי בע"ש היה, בעוד שעדיין לא הובררו המ"ן של המלכות, ועדיין היו הקליפות נאחזות בקדושה, וכשנזדווג בע"ש, ועדיין היו זו"ן אב"א, גרם שגם זווג העליון דזו"ן יחזרו פב"פ, והיה עדיין הנחש נאחז שם, כנזכר במקום אחר, וזהו עץ הדעת טו"ר, כי החסדים והגבורות שבדעת, שהם היורדים בעת הזווג, עדיין היו טוב ורע למטה במלכים שעדיין לא הובררו, וכשעלו בסוד הזווג בע"ש, היו מורכבים מטוב ורע, כי לא יכלו להתברר לגמרי