תוכן

יד) אמנם בהיות בעיבור הראשון, אשר נכנסו הנה"י בחב"ד דז"א, אז אין בו דעת, כנזכר במ"א כי אין כלי חיצון ליסוד דתבונה, ואח"כ ביניקה, נכנסו חג"ת בחב"ד דז"א, וירדו נה"י בחג"ת דז"א, אז יש לו ג' מוחין דיניקה, וזהו תמיד בז"א. ואח"כ בעת ק"ש בשמע ישראל, יש עיבור ג' דקטנות בתבונה, ואז נכנסין מוחין גמורים דקטנות בחב"ד דז"א, ויורדין חג"ת בחג"ת, ונה"י בנה"י, ואז נשלם ז"א בחצוניותו לגמרי, בג' בחי' הכלים, ובכל מוחין דקטנות: עיבור, ויניקה, ועיבור ואורות פנימיים ומקיפים דצלם דאו"א. ואח"כ עולה בסוד מ"ן במלת אחד, ואז באים לו פנימיות ז"א, הן דעיבור א' בחי' תלת כלילן בתלת, הן בחי' ו"ק דיניקה דגדלות, והם המוחין דו"ק דגדלות המפורשים אצלינו בכונת קריאת שמע ע"ש.