תוכן

יד) ואל חלק נשמת חיים שנפח באפיו, הוא יתברך זן ומפרנס אותה. וכשהאדם בעה"ז, ואינו עוסק בתורה שהוא מזון הנשמה, כשהאדם ישן, היא עולה למעלה ונהנית מזיו כבודו יתברך, והוא יתברך אל אמונה, ומחזיר אותה בגוף בע"כ. והיה ראוי שתשאר שמה, כיון שהיא בת מלך, והוא לא רצה לזון אותה. ואעפ"כ נאמן הוא בפקדון, וז"ש להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות, ר"ל: שראוי להגיד בבוקר חסדך, על אמונתך שאתה עושה בלילות שאתה מחזיר נשמות לפגרים מתים. וז"ש חדשים לבקרים, כי לא לבד שעושה חסד עם האדם, שמחזיר לו, אלא שמחדש אותה ומחזק אותה, קודם שיחזירנו לו. וז"ש, ממה שאתה מחדש אותה לבקרים בכל בקר, יוכר כי רבה אמונתיך, שאתה מחזיר לו יותר ממה שהפקיד אצלך בידך. וזהו בידך אפקיד רוחי, כי הנפש נשארת בגוף בעודו ישן, כי זה ההפרש בין שינה למיתה, כי במיתה יוצאת אף הנפש, ובשינה אין הנפש יוצאת, אלא הרוח עולה למעלה, וז"ש בידך אפקיד רוחי. ואף שאני חייב לך, והיה ראוי שלא להחזירה, אעפ"כ פדית אותי, ואתה מחזירה לי, להיותך אל אמת, ואין עושה שום עול לנשמה, אף שמחזיר לו לעה"ז בע"כ, כי אדרבה הוא לטובתה, כמ"ש למעלה כי צדיק וישר הוא, ורוצה שתאכל משלה.