תוכן

יד) ובזה ג"כ תבין סוד הפסוק, והחיות רצוא ושוב. רצוא כמנין רמון, אותיות צואר, וזהו רצוא צואר, דאמא עילאה שהוא גרון, ועד הוד איתפשטת. והח"י הוא ושוב, כמנין שדי, דאיהי למטה מהחיות, ואיהי כללות כולם. ואל תתמה, אם אנו אומרים כל הבחי' דז"א במלכות מינה ובה, כי מן הבחי' המובחרת באצילות למעלה, מלכות שבהם יורדות למטה, שאחרי שמתהפכת לזכר, כל מה שנאמר בז"א נאמר בה.