תוכן

יד) ונחזור לענין, כי זהו מצות כיבוד או"א, כי ראוי לדעת, כי הלא אם כל הנשמות היו באין כסדר, והיו הבנים בני אב ואם למעלה ג"כ בשורש נשמתן, אז היה ראוי לכבדם, כי מאחר שהבן משורש אחד עם אביו ואמו, והוא ניתן למטה מהן, א"כ בהכרח שהוא עלול מהן, ואי אפשר שירד אליו איזה שפע, אם לא שיעבור דרך אביו ואמו. כי כן הדין, ה' גנות המסתפקין מים ממעין א' ונתקלקלו, שהתחתונה מסייעת עם כולם, כי התחתון שצריך לקבל, צריך לתקן צינור המעין כולו, מן המקור, עד המקום אשר הוא עומד שם. שבכל מקום שמתקלקל, אין המים בא אליו. אבל הראשון, אין צריך לתקן רק כנגדו, עד מקום שהוא עומד, כי אף אם יתקלקל ויופסק משם ולמטה, אין לו חשש בזה, כי אדרבא ישארו כל המים למעלה. כי זה סוד הפסוק אבותינו חטאו ואינם, ואנחנו עונותיהם סבלנו, כי אם האבות קלקלו הצינורות העליונים, צריכין הבנים לתקנם ולסבול עונם, כי אם הצינור מקולקל במקום האבות, אע"פ שתקנו הבנים מקומם בהצינור הדבוק אצלם, מה הועילו בזה, כשהמקור למעלה מהם במקום האבות מקולקל, וא"כ צריכין לתקן ג"כ מקום אבותם, ועונותם של הראשונים. וז"ס אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה. וזהו ענין פקד עון אבות על בנים, אך לא נאמר ובנים על אבות, כי אין הפגם מגיע אל האבות, אדרבה, מצינו בישמעאל בן אברהם, נאמר לו באשר הוא שם, ואע"פ שצפה הקב"ה שעתידין בניו להרוג פ' אלפים פרחי כהונה וכיוצא בזה כמ"ש רז"ל, לא דנו אלא באשר הוא שם, והדברים מבוארין.