תוכן

יד) בענין המשמש מטתו לאור הנר, שאמרו רז"ל דהווין ליה בנים נכפין, לא מבעי בשעת הולדת הולד, אלא אפילו אחר עיבור אשתו, עכ"ז הווין לו בנים נכפין. גם היה אומר, כי לא סגי במחיצה שיראה אור הנר בתוכה, אבל צריך שתהיה מחיצה גמורה, שאין שם אור הנר כלל ועיקר ניכר בבית לגמרי, ואם לא יעשה כך, לא ימלט מלהיות בניו נכפין. עכ"פ אותם שאירע להם דבר זה, אפילו בזקנותם, תבא להם, אם לא בא בבחרותם, ואמר שרוב קטנים מתים בנכפים בעון זה. וחכם א' בזמננו, נענש בגילגול שעיר עזים בעון זה, בימי מורי זללה"ה, לפי שגרם מיתה נכפית לבניו. וז"ס באר "חפרוה "שרים "כרוה, ר"ת חשך בכריית הבאר, ואסור להיות לאור הנר, כדי להמשיך ממעלה אור בבאר הזה.