תוכן

יד) וצלם ודמות, הכל מן הנוקבא אמא, שהיא המלבשת את הולד דהיינו הצלם, ע"כ צלם עולה אהי"ה דיודין, שהוא בחי' נוקבא. אלא שהצלם הוא מה שנותן אמא לדכורא, ודמות שיש בו צורה יותר, הוא מה שנותן אמא לנוקבא, ולפי שכונתו היה לעשיה, ולעולם התחתון יש לו כח כל מה שלמעלה, ובעליון אין בו בחי' התחתון, ולפיכך אמר בצלמינו כדמותינו, הכל על עשיה. ואע"פ שאמרו בזהר, צלם בדכורא, הכונה הוא צלם לז"א דעשיה, ודמות לנוק' דעשיה, אכן הכל ע"י אמא דבריאה לעשיה, שהכל בחי' נוקבא. הרי שכל השאלה היה, על אדם דעשיה. ואח"כ אמר ויברא אלהים את האדם בצלמו, דהיינו אדם דבריאה, ולכן אמר ויברא. ואדם דעשיה לא הוצרך להזכיר שנעשה, דפשיטא, כיון ששאל עליו, די הדיבור בזה לעשותו, וזש"ה בדבר ה' שמים נעשו, והיינו אדם דעשיה, לא הוצרך אליו מעשה, אלא השאלה והדיבור בהם מספיק. ואמר בצלם אלהים ברא אותו, הם המוחין הבאים אליו מלובשים בנה"י דאמא, הנקרא צלם כנודע.