תוכן
יד)
ונחזור לענין א', כי הגבורות היורדות בחכמה שבה, ביום ב' דר"ה קודם תקיעת שופר, גם הם מתוקות ומבוסמות לסיבה הנזכרת, לפי שנמשכין ע"י ז"א כנזכר. ואח"כ ע"י
תקיעת שופר ביום ב', חוזרות להתמתק פ"ג (פ"ב). נמצא, כי בשני ימים דר"ה, היו גבורות קשות פ"א, ואח"כ נתמתקו ג"פ. אבל כיון שהמיתוק הב', הנעשה ביום שני קודם תקיעת שופר, אינו נעשה ע"י, אלא מאליו, לכן אין אנו מכניסין אותו בכלל חשבון המיתוק, רק בכלל הורדת הדינין והגבורות. וא"כ כפ"ז נמצא, שביום א' היה גבורות ומיתוק, וכן ביום ב'. והרי בשני הימים האלו, היה שתי בחי' גבורות, ושתים מיתוקים, והם ד' בחינות.
