תוכן

יד) ועוד נשארים מן אלפא ביתא, ה' אותיות אחרות הכפולות, הנקרא מנצפ"ך. וכבר הודעתיך, כי אלו, ה"ס הה"ג הנזכר בזוהר, ואנו מזכירין אותם פעמים רבות. והיותם אותיות כפולות הוא, לפי שיש בדעת דז"א ה' חסדים וה"ג, ובהכנס כל המוחין ברישא דז"א, היסוד שלו הוא כולל כל הכ"ב אתוון, כנזכר בזוהר על פסוק וישכב במקום ההוא, וי"ש כ"ב, פירושו: כי הי"ש עולמות הנזכר, ה"ס הכ"ב אתוון עצמן, וכולם נתונים תוך היסוד דאימא, בהיותה מלובשת תוך החזה דז"א, ומשם יוצאים הארותיהם ומתגלים בז"א, ונחלקים כל הכ"ב אתוון בחג"ת דז"א. וגם הב' עיטרין, ניתנים הה"ג עצמן אל הנקבה, והה"ח מתפשטים בו"ק דז"א כנודע. אבל עתה כל החו"ג הם למעלה על רישא דז"א, בסוד אור מקיף, כי עדיין לא נכנס היסוד דאימא. והנה מן אותה העת שאמרנו תהלות לאל עליון גואלם כו' כנ"ל. אשר אז מלכא נפיק לקבלה, ר"ל שאז מתחלת הארת הדעת, בהיותה למעלה, להאיר דרך קו האמצעי תוך ז"א עד היסוד בו, ומאז ואילך מתחיל לכנס הארת הדעת, והארת החו"ג תוך ז"א, אבל שרשם נשאר למעלה.