תוכן

יד) ואם נקבה תלד, אז איכא דמי טומאה שבועיים, משום שבה עצמה היו כלולים ז' קצוות שלה, וגם כל מה שנשאר מן הז"א. אף מה שלא היה ראוי לבריאה נפל אל היצירה, ושם הוברר פעם שנית, ומה שלא היה ראוי אל היצירה נפל אל העשיה, וכן בכל המדרגות, וא"כ בה נתבררו הז' שבה, וחזרו להתברר מה שנשארו בה מן הז' שלו, ולכן וטמאה שבועיים. ז' ימים, כדי לדחות הטומאה שנשאר בה, ממה שנתברר משבע שלה, וז' ימים אחרים לברר השבע שלו שלקחה היא. ולפי שאח"כ בא אליה שם ב"ן, כי אל הז"א בא אליו חסד עילאה שהוא הוי"ה פשוטה, ואליה בא להתפשט בה הוי"ה במלוי יודי"ן, וצריך נ"ב ימים כדי שיתפשט, ולכן בין הכל ס"ו ימים, י"ד ימי הטומאה ונ"ב דטהרה, הרי הכל ס"ו והנה ס"ו ול"ג שבו, הם ק'. כי אז זו"ן עלו בסוד ק', דהיינו הוא ט', והיא עשירית, וכל א' כלולה מעשר, הרי מאה ולפי שזה נעשה ע"י החסד, לכך אברהם נימול בן צ"ט, ולא הוליד את יצחק עד שהיה בן מאה שנה.