תוכן

יד) דרוש כבר ידעת סוד המלכים דמיתו, עד שחזר ותיקן המאורות, ובירר האור מתוך פסולת והטוב מן הרע דהיינו הקליפות, ובירר הטוב טוב ונתקנו הז' מלכים של עולם האצילות, ונתברר אחריו ונתקן עולם הבריאה, ונתקן אחריו ונתברר עולם היצירה, ונתקן אחריו ונתברר עולם העשיה, ונשאר הרע בעמקי הקליפות. ואז ברא ה' את האדם כלול מכל העולמות. כמ"ש רז"ל שהאדם יש בו קצת מעליונים וקצת מתחתונים. לפיכך יש בו נפש מעולם העשיה, והיינו ה' מהוי"ה, ורוח מעולם היצירה והיינו ו', ונשמה מבריאה דהיינו ה' ראשונה שבשם, ונשמה לנשמה מעולם האצילות דהיינו י' שבשם. ונצטרך להיות בעולם התחתון לקשר כל העולמות, ולכלול אותם זה בזה, שאם היה בעולם האמצעי לא היה מי שיקשור העולם שתחתיו, ולפיכך הניחו בג"ע לעבדה ולשמרה. (בראשית ב' ט"'ז) לעבדה הם מצות עשה, דהיינו החסדים, ולשמרה מל"ת, שהם הגבורות. פירוש, שימתק החסדים עם הגבורות. וגם שכבר היה העולם מתוקן והקליפות נפלו למטה, מ"מ נשאר עדיין קצת גבורות, לפי שלצורך הזווג להוליד הארץ הוצרך הגבורה, רק שאותם הגבורות שנשארו היו זכים מאד, ואם לא היה חוטא היה העולם נשאר כך, והיה מוליד ע"י מיתוק. וגם הוצרכו לשלא יעלו הקליפות, וכ"ש באצילות היה זה לבד, אבל בבריאה לא היה כ"כ מבורר, וכ"ש בעשיה וביצירה. וקצתם היו הקליפות מבחוץ, וקצתם היו סמוכים להם, וקצתם היו בתוכם, שכן תראה כמה פירות יש שהקליפות מבחוץ ויש שהגרעין שהיא הקליפה שבפנים. וכשאמר לו הקב"ה מעץ הדעת טוב ורע לא תאכל, צריך שתדע שיש טו"ר בקדושה באצילות. טוב: דהיינו החסדים, ורע: דהיינו הגבורות הזכים. ועוד יש טוב ורע ביצירה, טוב הם הגבורות, והרע הם הקליפות, וכשאכל אדם ממנו עירב הרע עם הטוב, וגברו הקליפות, ונמצא שפגם בכל העולמות, שכיון שיש להם שליטה הם נאחזים מעולם לעולם. באופן שחזר וקלקל כל העולמות. שהמשיך עליו הקליפות, ובו נכללו כל העולמות ונפלו וצריך בירור אחר מחדש, ולפיכך נגזרה עליו מיתה תיכף ומיד, שאי אפשר לו לחיות שצריך שימותו כולם כמה פעמים, עד שבכל פעם ופעם יתבררו קצת מעט מן המרובה, ולפיכך צריך עידן ועידנין, וזהו סוד הגלות המר הזה.