תוכן

יד) הדרוש הב' הוא זה, וז"ל, דע, כי הצדיק עושה זווג למעלה בהיותו בחייו בעה"ז, ואף כי אחרי מותו ופטירתו. אבל כל אחד עושה כפי כחו וכח מעשיו. ובזה יתבארו כמה מאמרים: האחד אומר, כל ישראל יש להם חלק לעה"ב. הב' אומר, ה"ז מזומן לחיי העה"ב. הג' אומר, מובטח לו שהוא ן' העה"ב. והענין הוא, כי יש צדיק שבהיותו בעה"ז, גורם ועושה זווג העליון של או"א, והזווג הזה אי אפשר לעשות, אלא ע"י מסירת נפשו על קדוש השם, כמו עשרה הרוגי מלכות, שנהרגו בפועל על קדוש השם. או ע"י מסירת נפשו בכח ולא בפועל, בעת ק"ש, בפסוק שמע ישראל, כמבואר אצלינו. והנה מ"ש כל ישראל יש להם חלק לעה"ב, הוא כללות כל נשמות ישראל, דרך כלל שעושים זווג עליון של או"א הנזכר, הנקראים עוה"ב. וזו היא מדרגה תחתונה בענין זווג הזה.