תוכן

יד) גם זהו סוד, למה מתחלת י' שנים ואילך, מתחילים לחנך את הקטן, בקצת מצות מדרבנן, כמו בענין אכילה ביוה"כ, וכיוצא בזה, האמנם עדיין אינו ראוי למצות מן התורה, כי אינו איש גמור. לפי שהנה הדעת שלו, נתפשט במקומו ולמטה, עד ההוד של ז"א. אבל עדיין צריך ליתן דעת, גם בכתר חכמה בינה שבו כמו שיתבאר. ועוד, כי עדיין אין בו כתר כלל, כמו שיתבאר. ולכן צריך להמתין עד גמר שבו, והוא, כי בשנת הי', עלה הארת החסדים המגולים למעלה בדעת עצמו. ובשנת י"א, עלה בבינה. ובשנת שנים עשר, עלה בחכמה. ובשנת י"ג, עלה בכתר. ואם תוסיף ד' שנים אלו, על ט' שנים ויום א' הנז"ל, יהיו י"ג ויום א'. ואז הוא איש גמור לכל דבריו.