תוכן

יד) אתרוג הוא סוד העטרה דיסוד, והוא מציאות הרושם שהניחה נקודת המלכות, כאשר היתה דבוקה עם היסוד למטה ממנו, בעליית הנקודות ג' בג' כנודע, וכשנתפשטה נקודת המלכות ונעשית פרצוף, נשארה הרושם עם היסוד, ולזה מתפשט יסוד עד הלב כדפירשנו. וזהו שימני כחותם על לבך. וכן פי' כמו שאני חותם בעטרה, כי תשימני ג"כ חותם על לבך, הפרצוף שלי יתגדל, ויעשה פרצוף כנגד הלב אחור שלו, וכשתתמעט משיעור פרצוף למטה בסוד נקודה, ישאר חותמי כנגד הלב שלו, ומאיר בו הזרוע שלך, שהוא כנגד הלב. וזהו כחותם על זרועך, שהוא נגד זרוע שלו ממש, ששם מציאותה, בסוד התפילין. ואתרוג גי' תרי"ג, שהוא עטרה שאין בה פרצוף רק ו"ק, שכן היתה מלכות בסוד נקודה בחי' ו"ק, ואין אנו קושרים אותה עם הלולב, שמה שנקשר עם הלולב, אינם אלא בחי' ז"א בעצמו, לולב וערבה והדס חג"ת נה"י. אמנם האתרוג, בחינת העטרה, הוא אותן ו"ק דמלכות, שהיא ה' אחרונה שבשם הוי"ה שבז"א. אמנם מלכות עצמה, היא אדנ"י, או אלהים, לזה אין אנו קושרים אותה, כדי שלא יראה שהוא ממציאות ז"א עצמו, והיא נקודה בפני עצמה, וז"א אין בו רק ו"ק ו' נקודות כנודע. ומה שאין אנו מפרידין אותה מן הלולב, כיון שנחתמה בו, אע"פ שאינו מלכות עצמה רק חותמה, אפי"ה אין ראוי להפרידה. נמצא מה שאין אנו קושרין אותה עם הלולב, כדי שלא יראה שהוא מן הז"א עצמו כנז', ואין אנו מפרידין אותה כי היא חותמה כנז', ודי בזה. דוק ותשכח, שכיון שנחתמה בו, אין להפרידה, והיא מלכות הדבוקה בו בסוד חותם, הרמוז בכפות תמרים בס"ה דלא אסתלק דא בלא דא.