זהר

יד) והמשכילים יזהירו, כגוונא דטעמי דמנגני, ובנגונא דילהון אזלין אבתרייהו אתוון ונקודי, ומתנענען אבתרייהו כחיילין בתר מלכיהון. גופא אתוון ורוחא נקודי, כלהו נטלו במטלניהון בתר טעמי וקיימי בקיומייהו. כד נגונא דטעמי נטיל, נטלי אתוון ונקודי אבתרייהו כד איהו פסיק, אינון לא נטלין וקיימי בקיומייהו.

פירוש הסולם

יד) והמשכילים כגוונא דטעמי דמנגני ובנגונא דלהון אזלין אבתרייהו אתוון ונקודי: ​והמשכילים יזהירו כמו הטעמים המנגנות, ועל פי הנגינה שלהן הולכות אחריהן האותיות והנקודות. בכדי להמשיך הביאור של דברי הזהר, מוכרחים אנו להעמיק יותר בדברי הזהר מתחילת המאמר עד הנה. ונחזור על התמצית מכל המתבאר בזהר במאמר הזה. ויש לדעת שהעשר ספירות נחלקות לג' עיקרים, הנקראים טעמים, נקודות, אותיות. הטעמים הם סוד כתר, הנקודות הן חכמה, והאותיות הן ישסו"ות וזו"ן. וזהו רק מבחינת הכלים. אמנם מבחינת המוחין, נבחנים הטעמים לחכמה, הנקודות לבינה, והאותיות לזו"ן, וענין הפרש הזה מבין המוחין אל הכלים הוא נמשך מב' הפרצופין דא"ק, כי הכלים נמשכים מפרצוף הכתר של א"ק, ששם האורות מלובשים בהכלים שלהם כהלכתן. אמנם המוחין נמשכים רק מפרצוף ע"ב דא"ק, ששם נתחלפו האורות בסדר התלבשותם בהכלים, שהוא מטעם שהוא חסר ממלכות דכלים ומכתר דאורות, וע"כ נתלבש שם אור חכמה בכלי דכתר שלו, ואור בינה בכלי דחכמה, ואור ז"א בכלי דבינה. (כמ"ש כל זה באורך בתלמוד ע"ס שיעור ה' ואין כאן המקום להאריך). וע"כ מבחינת הפרצופין וכלים הנמשכים מפרצוף כתר דא"ק, נבחנים הטעמים בכתר, והנקודות בחכמה, והאותיות בבינה. אמנם מבחינת המוחין הנמשכים רק מע"ב דא"ק לבד, שאור חכמה מלובש בכתר שלו, ואור בינה בחכמה שלו, ואור ז"א בבינה שלו, הרי הטעמים הם מאור החכמה, והנקודות הם מאור הבינה, והאותיות הן בזו"ן.
והנה הטעמים הם סוד זהר הרקיע שמביא הזהר בתחילת המאמר, והנקודות הם ג' הנקודות: חולם שורק חירק שמביא בהבינה, והאותיות הן בב' פרצופי הזו"ן שמביא בסוד את השמים ואת הארץ. גם תדע שכל אחד מהטעמים הנקודות והאותיות, מתחלק בעצמו לג' בחינות טעמים נקודות ואותיות. כי יש טעמים נקודות אותיות בטעמים לבד. וכן בנקודות לבד, וכן באותיות לבד. והם ג' בחינות ראש תוך סוף, בכל אחת מהטעמים ומהנקודות ואותיות. וראש תוך סוף דטעמים, הם טעמים עליונים, טעמים אמצעים, וטעמים תחתונים. דהיינו טעמים ממעל לאותיות כמו פשטא רביעי, ושבתוך האותיות הם פסיק ומקף, ושלמטה מאותיות שהם כמו מרכא טפחא. ועד"ז בנקודות יש נקודות שלמעלה מאותיות כמו חולם, ושבתוך האותיות כמו שורק דהיינו מלאפום, שהנקודה תוך אות הו' כזה ?, ושלמטה מאותיות כמו החירק. ועד"ז באותיות שהן זו"ן. כמו שיתבאר.
ותחילה מביא ג' בחינות הטעמים, שהן ג' מיני הזהר: א) זהר סתים דסתימין, שהוא זהר עתיק, כי עתיק הוא כתר דאצילות, וע"כ הוא בחינות טעמים דטעמים. ב) זהר ראשית שהוא א"א, שהוא טעמים אמצעים נקודות דטעמים. זהר סתים שהוא ישסו"ת, טעמים תחתונים, ובחינת אותיות דטעמים. וכאן הוא מתחיל מעתיק שהוא כתר בהיותו מדבר מבחינת פרצופין וכלים שהם נמשכים מפרצוף כתר דא"ק כנ"ל. ואח"כ מביא שוב ג' מיני זהר, שהוא מפרש אותם על השמות אהי"ה אשר אהיה, שהם המוחין חב"ד בסוד ​בראשית ברא אלהים, ושם משנה הסדר, כי זהר א' חושב את זהר בראשית שהוא א"א, ואינו חושב את עתיק, כי המוחין נמשכין מע"ב דא"ק, שבו אור חכמה בכלי דכתר, ונמצא הטעמים הם חכמה שהיא א"א ואו"א עלאין, שהם טעמים דטעמים וסוד אהיה קדמאה. וזהר ב' חושב את הזהר סתים, שהוא ישסו"ת ובינה, שהוא כאן נקודות דטעמים, וטעמים אמצעים. וזהר ג' חושב זהר דכליל כל אתוון וגוונין שהוא זו"ן בסוד הדעת והוא אהיה בתראה. דהיינו אותיות דטעמים.
והנה הנקודות ה"ס ישסו"ת, שהם אשר דנפק מראשית. והן עצמן נחלקות לעליונות אמצעות, תחתונות, ראש תוך סוף, דהיינו טעמים נקודות אותיות דנקודות. כי החולם שה"ס מ"י היא נקודות עליונות, טעמים דנקודות. והשורק שה"ס אל"ה היא נקודות אמצעית, נקודות דנקודות. והחירק שהיא מבחינת זו"ן הדבוקים באל"ה, היא נקודות תחתונות, אותיות דנקודות. וכל אלו נכללות במלת ברא כנ"ל.
והאותיות ה"ס זו"ן, הנחלקות לב' בחינות זו"ן, בסוד ​את השמים, ואת הארץ, וגם האותיות נחלקות לג' בחינות ראש תוך סוף, שהן טעמים נקודות אותיות שבאותיות, כי זו"ן הגדולים הנכללים באת השמים הם בחינת טעמים דאותיות, וה"ס אתוון רברבן, ו"ק גדולים. וז"א הקטן, הנקרא יעקב, ה"ס אותיות אמצעות, נקודות דאותיות, ונוקבא הקטנה שה"ס רחל. ה"ס אותיות זעירין, אותיות דאותיות.
ונמצא כי מלת בראשית ה"ס טעמים שהם : א"א ואו"א עלאין, ויש בהם ג' בחינות זהר, בסוד טעמים נקודות אותיות דטעמים, שהם: בחינתם עצמם הוא טעמים דטעמים, ומה שמאירים אל ישסו"ת בסוד זהר סתים, הם נקודות דטעמים, ומה שמאירים לזו"ן בסוד זהר דכליל כי אתוון וגוונין, הם אותיות דטעמים.
ומלת ברא ה"ס נקודות, שהן ישסו"ת, הנחלקות לפי עצמן לג' בחינות, טעמים נקודות אותיות שבנקודות: כי מה שמקבלות מאו"א, נבחן לנקודות עליונות, סוד חולם, וטעמים דנקודות. ובחינתן עצמן ה"ס נקודות אמצעות, סוד שורק, ונקודות דנקודות. ומה שמאירות אל הזו"ן ה"ס אותיות דנקודות, סוד חירק.
והמלות את השמים ואת הארץ, הן כולן בחינות אותיות, וגם הן נחלקות לטעמים נקודות אותיות דאותיות, דהיינו ראש תוך סוף דאותיות: כי זו"ן הגדולים, שהם את השמים, ה"ס טעמים דאותיות אשר מקבלים מאו"א. וז"א הקטן יעקב, הוא נקודות דאותיות אשר מקבלים מישסו"ת, והוא הו' אשר בואת הארץ. ונוקבא הקטנה רחל, ה"ס אותיות דאותיות, דהיינו בחינת עצמן של האותיות. וזכור ההבחנות הנ"ל, כי הם מפתח גדול להבין בו כל דרכי המוחין. ועתה נבאר המשך דברי הזהר.
וזה אמרו והמשכילים יזהירו כגוונא דטעמי דמנגני ובנגונא דלהון אזלין אבתרייהו אתוון ונקודי ומתנענען אבתרייהו כחיילין בתר מלכיהון, פירוש המשכילים הם האותיות, יזהירו עם נקודותיהם, כמו הטעמים המנגנים, ועל פי הנגינה של הטעמים נמשכות והולכות אחריהם האותיות ונקודותיהן, כמו חיילות אחר מלכיהם. וכבר ידעת פרושם, שהטעמים הם או"א עלאין, ונקודות הן ישסו"ת, ואותיות הן זו"ן. ואומר שזו"ן הנקראים משכילים, מזהירים עם המוחין שמקבלים מישסו"ת הנקראים נקודות, כפי אור הטעמים, שהם או"א עלאין, אשר ישסו"ת וזו"ן נמשכים והולכים אחר או"א כמו חיילות אחר מלכם, וזהו בדרך כלל. ואח"כ מפרש בפרטות כדלהלן.
גופא אתוון ורוחא נקודי וכו' וקיימי בקיומייהו: האותיות הן גוף, ונקודות הן בחינת רוח אליהן וכולן נוסעים במסעיהם אחרי הטעמים, ומקבלים הקיום שלהן. פירוש, כי מפרש שענין נקודין ואתוון, דומה לגוף עם רוח החיים שבו, כלומר, שאותיות בלי נקודות הן כגוף בלא רוח, וכן הזו"ן שהם אותיות, הנה כל רוח החיים שבהם נמשך מישסו"ת, שזולת הישסו"ת המאיר בהם לא היה בהם רוח חיים כלל. אמנם גם הישסו"ת שהם רוח החיים של הזו"ן מקבלים את קיומם וחיותם מן או"א עלאין שהם הטעמים. וז"ש כלהו נטלו במטלניהון בתר טעמי, וקיימי בקיומייהו, שכלהו, הן האותיות והן הנקודות, נוסעות במסעיהם אחר הנגינה של הטעמים, ומקבלות מהם את כל חיותן ושעור קומתן.
כד נגוני דטעמי נטיל נטלי אתוון ונקודי אבתרייהו, כד איהו פסיק אינון לא נטלין: כשהנגינה דטעמים נוסעת, נוסעות האותיות והנקודות אחריה. כשהנגינה דטעמים נפסקת, הן אינן נוסעות. פירוש, כי ה"ס על פי ה' יחנו על פי ה' יסעו. אם יסעו הטעמים, דהיינו שישפיעו אורותיהם אל הנקודות ואותיות, הן נוסעות ואם יחנו הטעמים, דהיינו שמפסיקים מן הנקודות ואותיות את השפעתן, אז יחנו הנקודות והאותיות.
ופנימיות הדברים, כי כמו שאנו מוצאים בניגון הטעמים שמהפך המלות, שהן אותיות המנוקדות, מהקצה אל הקצה, כן השפעת או"א שהם טעמים, שולטים על המוחין דישסו"ת וזו"ן להפכם מקצה אל הקצה. כי למשל, כאדם האומר לחברו, ספר חשוב כזה אתן לך. הנה יכול להיות בזה מובן של נתינה והתפשטות ממנו לחברו. דהיינו אם הם בניגון של ניחותא. ויכול להיות בהם מובן הפכי, דהיינו של שלילה והפסק נתינה, דהיינו אם יאמר בניגון של תמיהא, הרי שהמלות אין להן שום עמידה והוראה לפי עצמן רק לפי הניגון והטעמים שלהם, כן ערך השפעת מוחין דאו"א על ישסו"ת וזו"ן, שאין בהמוחין שום משמעות לא של קיום ולא של שלילה. אלא רק לפי הארת או"א אליהם.