פירוש הסולם
יד)
פקודא עשיראה לאנחא תפילין ולאשלמא גרמיה בדיוקנא עילאה. שעי"ז אנו גורמים חזרת גדלות למעלה, שה"ת חוזרת ויורדת מנקבי עינים לפה, ואתוון אל"ה שוב חוזרים למדרגתם, וכשהזו"ן מעלים את אתוון אל"ה שלהם מבי"ע למדרגתם לאצילות, הרי נר"ן שלנו עולים עמהם יחד,
(כנ"ל באות ט' ד"ה אכן. ע"ש). ואז אנו מקבלים מהזו"ן ג"ר דגדלות א', הנבחנים
למוחין דנשמה מבחינת
גדלות א'. וה"ס המאמר
ויברא אלהים את האדם בצלמו וגו'
דיום הששי דמעשה בראשית, כי אלו המוחין דג"ר דגדלות נמשכים בסוד צל"ם דישסו"ת הנק' אלהים, שה"ס חב"ד, כי ה
ם' הוא חכמה ואו"א עילאין. וה
ל' דצל"ם הוא בינה וישסו"ת, וה
צ' דצל"ם הוא דעת וזו"ן. והם סוד ארבע פרשיות שבתפילין, כי קדש הוא
ם' דצל"ם, והיה כי יביאך הוא
ל' דצל"ם, שמע הוא בחינת החסד ד
צ' דצל"ם, והיה אם שמוע הוא בחינת הגבורה ד
צ' דצל"ם, והם ד' מוחין דז"א, בסוד תפילין של ראש. וד' הפרשיות דתפילין של יד, הן ד' מוחין אלו המקובלים לנוקבא דז"א רחל. וז"ס ב' פעמים צל"ם המובא בכתוב, ויברא אלהים את האדם בצלמו, בצלם אלהים ברא אותם. כי בצלמו קאי על תפילין של ראש, שהם צל"ם הז"א. וצלם אלהים קאי על תפילין של יד, שהם צל"ם הנוקבא. והנה נשלמו לאדם
נר"ן דגדלות א', נפש רוח דגדלות א' ע"י פקודא למיחן למסכנא, וג"ר שהיא נשמה חיה יחידה דגדלות א', ע"י פקודא דהנחת תפילין.
