זהר

יד) ואגליף גו בוצינא קדישא סתימא גליפו דחד ציורא סתימאה קדש קדישין בניינא עמיקא דנפיק מגו מחשבה, ואקרי מי שירותא לבנינא קיימא ולא קיימא, עמיק וסתים בשמא. לא אקרי אלא מי. בעא לאתגלייא ולאתקרי בשמא דא, ואתלבש בלבוש יקר דנהיר, וברא אלה, וסליק אלה בשמא. אתחברון אתוון אלין באלין ואשתלים בשמא אלהים. ועד לא ברא אלה לא סליק בשמא אלהים. ואינון דחבו בעגלא. על רזא דנא אמרו אלה אלהיך ישראל.

פירוש הסולם

יד) ואגליף גו בוצינא וכו': וחקק בתוך הנר הקדוש הסתום, שהיא המלכות שנכללה בבינה, חקיקה של ציור סתום אחד, קדש קדשים, שהוא בנין עמוק היוצא מתוך המחשבה, שה"ס ג"ר, ונקרא מ"י, שהוא התחלה אל הבנין. והוא עומד ואינו עומד, הוא עמוק וסתום בשם אלקים, ועוד אינו נקרא אלא מ"י דאלקים, דהיינו שחסרות אותיות אלה מהשם אלקים. רצה להתגלות ולהקרא בשם זה אלקים, הוא התלבש בלבוש יקר המאיר, שהוא אור החסדים. וברא אל"ה, ועלו אותיות אל"ה בשם אלקים, שנתחברו אותיות אלו באלו, דהיינו אותיות מ"י באותיות אל"ה, ונשלם השם אלהים. וכל עוד שלא ברא אל"ה, לא עלה בשם אלהים. ואלו שחטאו בעגל, אמרו על סוד זה ​אל"ה אלהיך ישראל.
ביאור הדברים, כי על ידי עלית מ"ן מתחתונים נמשך אור חדש מע"ב ס"ג דא"ק, שבהיות האור הזה מע"ב ס"ג דא"ק, שלמעלה מצמצום ב' הנ"ל, הבוקע כל מדרגה לשתים, ע"כ בעת שנמשך האור הזה לראש א"א, הוא חוזר ומוריד את הנקודה מתוך המחשבה שהיא מקום הבינה, חזרה למקומה, למקום המלכות של הראש, כמו שהי' לפני צמצום ב', וג' הספירות בינה, ז"א ומלכות שנפלו מהראש, נמצאות חוזרות לבחינת ראש, שהרי הזווג נעשה במקום המלכות שלמטה מהן. ונבחן שהשם אלהים חזר ונתגלה, כי ג' האותיות אל"ה חזרו ונתחברו אל המ"י במדרגה אחת, ונשלם שם אלהים במדרגה. וכיון שחזרו בינה וזו"ן דכלים חזרו גם ג"ר דאורות כנ"ל, ונתלבשו כח"ב זו"ן דאורות בה' אותיות דשם אלהים : אורות כח"ב באל"ה, אורות זו"ן בי"ם. וזכור זאת היטב שאל"ה הנפולים הם בחי' כלי בינה וזו"ן החסרים למדרגה, אבל בעת שאל"ה מתחברות בשם אלהים הן נעשות אורות כח"ב, שהוא מטעם הערך ההפוך שבין הכלים לאורות כנ"ל.וזה אמרו ואגליף גו בוצינא קדישא סתימא, היינו שנחקק מסך ומקום זווג מחדש במלכות דראש א"א, הנק' בוצינא קדישא סתימא. והיא גליפו דחד ציורא סתימאה קדש קדישין אשר הגליפו החדשה הזו ממשיך חד ציורא דהיינו קומה של ע"ס, שהוא קדש קדישין, והוא קומת ג"ר הנק' קדש קדישין. והוא משום דנפק מגו מחשבה, משום דהאי נקודה דסלקא להיות מחשבה, הנה עתה חזרה ונפק מגו מחשבה, ובאה למקומה האמיתי למקום המלכות דראש. וע"כ ג' הכלים בינה ז"א ונוק' שהם אל"ה, חזרו עתה למדרגה של הראש, ונשתלם שם אלהים. ומה שמכנה את הקומה הזו דג"ר בשם ציורא סתימאה, יתבאר בהמשך.
וז"ש, ואקרי מ"י שירותא לבנינא: כלומר, אע"פ שכבר התחברו אל"ה במ"י ונעשה השם אלהים כנ"ל, מ"מ עדיין נק' רק מ"י והוא שירותא לבנינא, הוא התחלה לבנין השם אלהים, כי הבנין עוד לא נשלם, כמו שמפרש והולך.
וז"ש, קיימא ולא קיימא, כלומר מצד אחד כבר קיימא בנינא בכל השלימות, שהרי מקום הזווג חזר למקומו בפה דראש, ובינה וזו"ן חזרו למדרגה, וכן ג"ר דאורות, והשם אלהים נשלם. אמנם מצד ב' לא קיימא עוד בנינא דשמא, כי הוא עמיק וסתים בשמא כלומר שהאורות של השם אלהים הם עוד עמוקים וסתומים ואינם מאירים באל"ה, שהם בינה וזו"ן שעלו למקום הראש. והוא מטעם, כי מחמת עליתם לראש א"א, ששם מאירה החכמה בלבדה, הנה אין בקומה הזו אלא אור החכמה, וכיון שהם ז"ת, וז"ת שעלו אינן יכולות לקבל החכמה בלי התלבשות תוך חסדים, וחסדים אין להם שם, ע"כ אינם יכולים לקבל גם החכמה. ולפיכך נבחן שהשם עמיק וסתים ואינו מתפשט עוד בג' אותיות אל"ה. ומטעם זה נבחן עוד בנין קומה זו בבחי' לא קיימא ועדיין אל"ה אינם מגולים בה. וזה אמרו שלפני זה לא אקרי אלא מי כי האותיות אל"ה עוד סתומות בשמא דאלהים, ואין שם רק מ"י.
וז"ש, בעא לאתגלייא ולאתקרי בשמא כיון דכבר נשלם השם, כי כבר עלו אל"ה לראש, ועכ"ז אינן מאירות כלל, כנ"ל, וזה אמרו, בעא לאתגלייא ולאתקרי בשמא אלהים. אתלבש בלבוש יקר דנהיר. פירוש, כיון דכל הסיתום של השם שאינו יכול להאיר באל"ה הוא מחמת חסרון הלבוש דחסדים, שאין ז"ת יכולות לקבל אור חכמה בלי חסדים, כנ"ל. ע"כ חזר ועשה הזווג דקטנות, כבעת היותו בגוף דא"א, והמשיך קומת החסדים, והקומה דחכמה נתלבשה באור החסדים שהמשיכה, והאור ההוא נעשה אל הקומה לבוש יקר דנהיר אשר דרך הלבוש הזה דחסדים, הוא יכול להאיר את אור החכמה בז"ת שהן אל"ה. וזהו אמרו, אתלבש בלבוש יקר דנהיר.
וברא אל"ה וסליק אל"ה בשמא, היינו על ידי הלבוש היקר הנ"ל שהוא קומת החסדים, שקבל מבחינת זווג הגוף, שלמטה מחזה הנק' בריאה, ברא אלה, דהיינו שהשפיע האור ההוא לאל"ה, ועי"כ סליק אל"ה בשמא כי מאחר שכבר יש להם לבוש יקר מחסדים הן יכולות לקבל בו גם חכמה, ואז נגלו אל"ה בשמא אלהים כי עתה מאירים בו הבינה וזו"ן בתכלית השלמות שבהם, ונבחן, כי עתה נשתלם ונתגלה שמא דאלהים. וזה אמרו אתחברן אתוון אלין באלין היינו מ"י באל"ה. ואשתלים בשמא אלהים כי עתה מקבלות אל"ה קומת החכמה מפאת שהשיגו לבוש דחסדים, וכל ה' אותיות אלהים מאירות בשלמותן. וזה אמרו, ועד דלא ברא אל"ה לא סליק בשמא אלהים, כי מטרם שהמ"י השפיע להם אור החסדים ללבוש, לא היו אל"ה יכולות לקבל כלום ממ"י ולא האיר באלהים אלא מ"י בלבד. כנ"ל. וז"ש, דחבו בעגלא וכו' אלה אלהיך ישראל: כי הם פגמו בהאי לבוש יקר דנהיר הנ"ל, וע"כ המ"י נפרד מן אל"ה ולכן אמרו אל"ה אלהיך, ויצא השפע לאלהים אחרים.