זהר

יד) ועם כל דא, ברעותא דלבא ישוי גרמיה לקב"ה, דמסר ליה נפשיה ברחימו. וקב"ה חשיב עלוי, כאלו נטיל נשמתיה מניה. וע"ד צריך למנפל בארעא כמת, בשעתא דיימר נפילת אנפין, בגין דאית חובין דעביד ב"נ, דלא מתכפרין אלא במותא. כדכתיב, אם יכופר העון הזה וגו'. והשתא דאתחשיב ליה דנטל קב"ה נשמתיה, ואיהו יהיב לה ברעותא. ההיא שעתא קיימא לכפרא על חובוי, ואשלים לכל סטרין, ולההוא סטרא דאתמר.

פירוש הסולם

יד) ועם כל דא וכו': ועם כל זה, ברצון הלב, ישום עצמו להקב"ה, שמסר לו נפשו באהבה. והקב"ה חושב לו, כאלו נטלה ממנו הנשמה. וע"כ צריך לנפול על הארץ כמת, בשעה שיאמר נפילת אפים, משום שיש חטאים שעושה האדם, שאינם מתכפרים אלא במות, כמו שכתוב, אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון. ועתה שנחשב לו שהקב"ה לקח נשמתו והוא נתנה ברצון, אותה שעה עומדת לכפר על עונותיו ולהשלים לכל הצדדים, ולצד הזה, השמאלי, שאמרנו.